ברכות

ואמרו לאחינו שבגולה – שלא ישמעו לו:

יעלו להר – לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:

אחיה יבנה מזבח – אדם גדול היה וראש לבני הגולה:

חנניה – הוא חנניה אחי רבי יהושע:

ינגן בכנור – לפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין (ד' יא:) מעשה ברב יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רב יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:

לכרם – על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:

בכבוד אכסניא – מכניסי אורחים בבתים:

ראש המדברים – במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:):

שנים עשר מיל – שלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי:

אמרה תורה כו' – כלומר קראו הכתוב מבקש ה':

כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים – והיינו דכתיב פנים בפנים:

הרב בכעס – עליהם משום מעשה העגל:

ותלמיד בכעס – וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה:

אם אתה מחזיר האהל למקומו גרסינן:

והיינו דכתיב ושב אל המחנה – השב האהל למחנה ואם לאו משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה שישמש תחתיך ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן לא יצא דבר לבטלה:

לא גרסינן ומשרתו יהושע וגו':

הסכת – עשו כתות כתות. דריש הס כמו עשו:

כתתו עצמכם – ודרשי נמי הס כמו עשה עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה:

זאת התורה – היכן מצויה באדם שימות באהלי תורה:

הס ואחר כך כתת – שתוק כמו ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳) שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך:

יהגה – יעיין:

מיץ חלב יוציא חמאה – המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו:

ומיץ אף – המוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם:

דתנן – שדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם:

המנבל עצמו – ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו:

ואם זמות – שסתמת פיך מלשאול לשון זמם טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב:

עשית חסד – שהאכילם שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' (שמות י״ח:י״ב):

חמות – אשתו של עובד אדום:

וח' כלותיה – שהיו לה מח' בניה: