תלמוד בבלי
ברכות
דף ל״ג ע״א
אבל עקרב פוסק – ונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך:
אין מעידין עליו – לומר לאשתו מת בעליך להתירה לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו:
נחשים ועקרבים – או זה או זה מעידים עליו שמת אלמא מועד הנחש לישוך:
אגב איצצא – כשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו:
שור תם – שלא נגח אדם:
מועד – שנגח ג' פעמים:
בדקולא – סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:
ושדי דרגא – לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:
ביומי ניסן – מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע:
ערוד – מן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד:
את חורו – שהוא יוצא משם:
ומת הערוד – מצאתי בה"ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד ונעשה נס לר' חנינא ונקבע מעין מתחת עקבו:
מתני' מזכירין גבורות גשמים – משיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח:
ושואלין – ותן טל ומטר לשון בקשה:
והבדלה בחונן הדעת – במוצאי שבת אתה חוננתנו:
גמ' מתוך שהיא חכמה – החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור:
בין שתי אותיות – בין שתי הזכרות:
במילתה מיהא גדולה היא – במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא:
שתי נקמות הללו למה – אחת לרעה להנקם מן העכו"ם שלא קבלו את התורה:
ואחת לטובה – כדאמרינן בב"ק (דף לח.) מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור:
הופיע – גלה והפקיר כשלא קבלו את התורה:
קדושות – קדוש היום:
בתחלה – כשעלו מן הגולה והיו דחוקים:
העשירו – לקנות יין:
קבעוה על הכוס – ואז נשתכח תקנת עזרא וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה ונחלקו היאך יאמרוה:
מפני שיכול – משמע אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל הא אם אמרה בתפלה א"צ לאומרה על הכוס:
ואנא שמעית – אני שמעתי:
חוזר לראש – לתפלה ולכוס:
Sefaria
נידה ח׳. · יבמות קכ״א. · שְׁמוֹת כ״א:כ״ט · שְׁמוֹת כ״א:ל״ה · פסחים קי״ב: · וַיִּקְרָא כ״ו:ו׳ · תענית ב׳. · סנהדרין צ״ב. · שְׁמוּאֵל א ב׳:ג׳ · יְשַׁעְיָהוּ כ״ז:י״א · שְׁמוֹת ט״ו:י״ז · שְׁמוֹת ט״ו:כ״ז · תְּהִלִּים צ״ד:א׳ · דְּבָרִים ל״ג:ב׳ · תְּהִלִּים צ״ד:א׳ · שְׁמוֹת כ׳:ו׳ · שְׁמוֹת כ׳:ז׳
מסורת הש״ס