ברכות

לא תימא – במתני' מברך אלא מהרהר:

עשאן ר' יהודה – לברכת המזון:

כהלכות ד"א – שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:

מה להלן באימה – דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ):

מכאן אמרו – כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

ובועלי נדות – אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:

ברגיליות – במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:

שלא יציע – בטעמי פירושיהן:

ואינו מציע את המדרש גרסינן – מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:

אזכרות – שבמקראות הנדרשים:

לא יכנס למדרש כל עיקר – לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק:

הלכות דרך ארץ – כגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו:

מגמגם וקורא – בעל קרי היה:

נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' – ולא גרסינן מסייע ליה:

משום רבינו – רב:

כי הנך תלת סבי – וכולהו לקולא:

אינו נוהג אלא בארץ – בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע:

חטה ושעורה וחרצן – שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת:

לטבילותא – דבעלי קריין:

חד תני – בבן עזאי לחשה לתלמידים:

משום בטול פריה ורביה – שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:

שמקילין בה – במרחצאות או בנתינת תשעה קבין:

שמחמירין בה – בארבעים סאה:

של טובלי שחרין – בעלי קריין הטובלין שחרית:

והא איהו אמר כו' – לעיל בריש שמעתין:

אפשר בנתינה – תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:

גדר גדול גדרו – במה שהצריכו בארבעים סאה:

שתבע אשה – אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:

אתם מזלזלים – לנהוג כרבי יהודה בן בתירא:

אפשר במרחצאות – חמין:

קאי כוותך – דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות:

באגנא דמיא – גיגית:

נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' – ולא גרסינן מסייע ליה:

תקן חצבא – ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה:

לא שנו – דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:

המרגיל – וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו:

אתבר חצביה – אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח: