בכורות

ותיעשריה איהי - כיון דבמעי אמו נתנו לה לא מיפסיל משום נתן במתנה ויאכל במומו אם יצא האתנן בעשירי ול"ל חזר ולקחו:

הא קמ"ל - הך ברייתא דהאי אתנן דלא בר עשורי דזונה כותית היא דמיקרי אתנן אבל אי הוה זונה ישראלית לא מיקרי אתנן ואפילו למזבח שרי:

בעריות כתיב מכל התועבות האלה ובאתנן כתיב כי תועבת ה' וגו':

מה עריות לא תפסי בהו קדושי - דחייבי כריתות נינהו והכל מודים שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות דאין ממזר אלא מחייבי כריתות במסכת יבמות (דף מט.):

לאו זרעו הוא - דהולד הולך אחר הכותית בפ"ב דיבמות (דף כג.) בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין (בן) בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה:

מתני' האחין שהן שותפין כשהן חייבין בקלבון - כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהן ואח"כ נשתתפו ואם שוקלין הסלע שלם [דהיינו] שני חצאי שקליהם ביחד (יהו כולן) חייבין לתת כל אחד ואחד מעה קטנה לקלבון דהא שני ממונות הן והרי הן כשאר בני אדם שהשוקל שקלו נותן עמו קלבון דהוא קלבון להכרע וי"א לחילוף שאין שני חצאי סלע יוצאין בסלע בלא חילוף מועט והואיל ורוב בני אדם נותנין כל אחד מחצית הסלע וקלבונו עמו כי מצטרפי נמי שנים ויהבי סלע שלם יהבי נמי קלבון שני והני אחין שחלקו וחזרו ונשתתפו דהכא הן כשאר שותפין דעלמא וחייבין בקלבון שני:

פטורין ממעשר בהמה - כל ימי שותפותן לעולם כדקתני בברייתא בגמרא יהיה לך ולא של שותפות:

וכשחייבין במעשר בהמה - כגון שלא חלקו ועדיין תפיסת בית ירושת אביהן קיימת דלא הוו כשותפות כדאמר בגמרא יכול אפי' קנו בתפיסת הבית ת"ל יהיה אלמא כאביהן דמו:

פטורין מן הקלבון - שני אם נותנין בין שניהם סלע שלם דבמקום אביהן קיימי נכסי ואילו הוה יהיב אבוהון סלע על ב' בניו לא היה נותן קלבון לחילוף שכן דרך לעולם שהמחוייב שני חצאי שקלים נותן שקל שלם ולא הוי כשני אנשים המצרפין שני חצאי סלעיהם לסלע שלם:

קנו בתפיסת הבית חייבין - במעשר בהמה כדאמרינן בגמ'. והאי קנו לא לקחו במעות אלא קנו שנפלה להם בהמה מאביהם:

חלקו וחזרו ונשתתפו - הוו כשותפין דעלמא ופטורין ממעשר בהמה וחייבין בקלבון:

גמ' יהיה לך הזכרים - אשר יהיה לך הזכרים:

ולא של שותפות - דמשמע המיוחד לך אתה נותן ולא של שותפות:

יהיה - מכל מקום:

ובכורות בקרכם - לשון רבים משמע לשנים הוא אומר בקרכם:

בזה ובזה - בקלבון ובמעשר:

שחלקו בכספים - וחזרו ונשתתפו ולא חלקו בבהמה דגבי קלבון הוו כשאר שותפים וגבי בהמה הוי תפיסת הבית:

חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים - דקולא הוא דפטורין מזה ומזה איצטריך ליה לאשמועינן סד"א כיון דחלקו בבהמה ניזיל לחומרא ונימא גלו אדעתייהו דלמיפלג בנכסים נמי קיימי וליחייבו בקלבון:

לא שנו - דהויא שותפות להיפטר ממעשר בהמה כי חזרו ונשתתפו אלא שחלקו בשומא:

גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים - לפי שוייהן דהתם ליכא למימר זה חלקו המגיע ממיתת אביהם דוודאי בשעת מיתה זכה זה בחצי הגדיים ובחצי התיישים וזה בחצי הגדיים והתיישים הלכך השתא קנין הוא שזה קונה מזה והולדות שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח ואותן העתידים לבא פטורין משום שותפות:

אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים - אמרינן ברירה וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביו ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית כמרישא ולא שותפות הוא הילכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידין לבא פטורין משום שותפות:

אפילו חלקו כו' - אין ברירה והוי מרישא לקוחות והדר שותפין:

ר' אלעזר ורבי יוחנן בפלוגתא דרב ענן ורב נחמן פליגי:

ט' - גדולים כנגד עשרה פחותים דהיינו שומא וליכא למימר ברירה: