בכורות

מתני' מעשר בהמה כו' בכבשים ובעזים - כלומר ונוהג בכבשים ועזים:

חדש - שנולדו לאחר אלול:

ישן - שנולדו קודם אלול:

ואין מתעשרין חדש וישן מזה על זה - כדמפרש בגמרא:

גמ' לימא מתני' - דקתני נוהג בחוצה לארץ:

מעשר דגן - אינו נוהג אלא בארץ דקאמרינן בפ"ק דקדושין (דף לז.) כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וילפינן ליה מקראי:

ליקרב - לאו קדוש. ומתני' דקתני נוהג ליקדש קאמר ומפרש בסמוך למאי הלכתא קדוש:

דיקא נמי - דר"ע מהקרבה הוא דקממעט לה מדנסיב הש"ס למילתיה מוהבאתם שמה דהיינו הקרבה:

במומו - דימתין עד שיומם ואוכלן. מעשר בהמה בין תם בין בעל מום דבעלים הוא דלא אשכחן קרא דליתביה לכהן:

כדרב הונא דאמר - לקמן בהאי פירקא (בכורות דף נח:):

גזירה משום יתום - ה"נ גזרה משום יתום שלא יכניס יתום לדיר להתעשר דאמר במתני' הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום. ולהכי נקט רב הונא יתום טפי מכל הני משום דהתם גבי מילתיה לא שייך למימר אלא לקוח ויתום לקמן בהאי פירקא. יתום שמתה אמו בשעת לידה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים:

מעיקרא נמי - כשהמקדש קיים נגזור משום יתום:

אלא - להכי לא גזרינן בזמן בית המקדש דאפשר בהכרזת ב"ד שלא יכניס אדם יתום לדיר להתעשר הילכך האידנא נמי ליפרשו ואפשר בהכרזה:

משום תקלה - דאין לנו על מה להקריב וצריך לשהויי עד שיומם ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום:

ואין מחרימין - דחרם הויא קדש כהקדש דכתיב כל חרם קדש קדשים וגו':

תיעקר - דלא ליתי בה לידי תקלה:

מתה מאיליה - ברעב:

בכור בדידן תליא - בתמיה:

הכי קאמר - הכי פרכינן הואיל וחיישת לתקלה לקנינהו לאודנייהו דאימהות לעובדי כוכבים כי היכי דתיהוי יד עובד כוכבי' באמצע ולא ליתי לידי בכורה: