בכורות

עביד לה שימור - דכתיב משמרת:

כיון שפירש טליתו עליה - שיעדה אדון לאמה העבריה ונשאה ופירש כנפיו עליה שוב אין האב רשאי למוכרה אפי' גירשה אדון דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות וקיימא לן בפ"ק דקדושין (דף יח:) דר"א סבר יש אם למסורת בבגדו בה כתיב בלא יו"ד וזהו לשון בגידה כשאר תיבות הכתובות בלא יו"ד שאתה קוראן חטף קמץ כמו (בראשית לט) כשמעו:

כיון שבגד בה - אביה שמכרה לשפחות שוב אינו רשאי למוכרה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות אבל לאחר אישות מצי לזבונה ואמרי התם דר"ע סבר יש אם למקרא בבגדו קרינא. ויש שמשבשין השמועה במס' קדושין וגורסין ר"א סבר יש אם למקרא ור"ע סבר יש אם למסורת וטעות הוא בידם דא"כ מאי מקשי הכא בבכורות:

ר"ש - דאמר במתני' יקיז אע"פ (שיש בו) מום ולא קאמר דישחט עליו:

הלכה כר' יהודה - במס' שבת (דף כב.) דאמר דבר שאין מתכוין אסור:

הלכה כר"ש - ולמה ליה תו לאשמועי' הכא:

בלא גברי - בלא רב חייא ורב חנן:

דברייתא - דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו להטיל בו מום כדי להתירו אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה:

מתני' הצורם - הפוגם אנקרני"ר בלע"ז. ובכהן קא מיירי:

גמ' ומי קניס ר"א לעולם - שלעולם לא יהא מותר: