בכורות

אלא אם כן היה מומחה כאילא - הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד בכך:

בין - אמר להם מום קבוע והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו:

גמ' מאי טעמא - לדקה ד' איסרות ולגסה ששה:

גסה נפיש טירחיה - להשליכו לארץ לכפותו ולראות מומו:

אלא תם - כי אמר להו מום עובר הוא אמאי שקיל אגרא הא לא מהני ליה מידי דמיסר קאסר ליה:

דא"כ - דלא שקיל אגרא אתי למיחשדיה כי אמר בעל מום הוא:

תרי זימני לא תקינו ליה רבנן - דכי הוה אמר תם הוא הוה שקיל אגריה וכי מייתי ליה לקמיה כמה זימנין לא שקיל מידי הלכך ליכא חשדא:

מתני' להזות - מי חטאת:

לקדש - לערב אפר חטאת במים חיים אל כלי:

אפר מקלה - כשאר אפר בעלמא. כל אפר קרוי אפר מקלה:

אבל אם אותו רואה בכורות או הדיין או העד או המזה והמקדש כהן וזה המוליכו עמו מעבירו במקום טומאה שאין דרך אחר:

מטמאהו מתרומתו - ומפסידו שצריך לקנות חולין ולאכול ודמי חולין יקרים מדמי תרומה שהחולין ראוין לכל ותרומה אינה ראויה אלא לכהנים:

מאכילו - זה המוליכו ומשקו וסכו:

ונותן לו שכרו כפועל - ובגמרא מפרש מאי היא שלפי מה שהוא מפסידו נותן לו:

גמ' מנא ה"מ - דאין נוטלין שכר על הוראה ותלמוד תורה שילמד:

אמת - תורה:

הרי זו מקודשת - אלמא יכול ליתן שכר דאי לא במאי מקדש להו:

אע"פ שהוא ישראל - ואפי' זה ישראל דכהנים רגילין בהזאה ובקידוש:

שכר - הבאת האפר שילך ממקום רחוק לירושלים להביא האפר:

ושכר מילוי - המים מצי למישקל דאגר טירחיה שקיל ולא הכשר המצוה:

כאן שכר הזאה וקידוש - שהיא היא הכשר מצוה לא שקיל:

במי חטאת - דמשמע מילוי המים ובאפר איכא לאוקמא בהבאת אפר:

היכי אזיל - הא קעבר אלנפש לא יטמא (ויקרא כ״א:א׳):

בבית הפרס - דאינו מוזהר מלילך בו:

כדרב יהודה מנפח אדם בית הפרס והולך - דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל וכי מנפח ליה מדחיא מקמיה ולא נגע ביה ומיהו בתרומה לא מצי אכיל דאמרינן בחגיגה בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כה:) בודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה וההוא בודקין מפרש התם דבהך בדיקה דבית הפרס קאמר: