תלמוד בבלי
בכורות
דף י״ח ע״א
סבר לה כר' יוסי הגלילי - וקא מיבעיא לן לרבנן:
אי אפשר לצמצם - הילכך לא היו עורפין דכל אחת אומרת אני איני קרובה:
אפשר לצמצם - וקרובה אפילו קרובות:
ויתנו - כדפרשינן לעיל:
דכולי עלמא אפשר לצמצם - דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו:
מאי הוי עלה - אליבא דרבנן:
שתי עגלות - דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות:
לייתי תרתי - דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות:
א"א לצמצם - הילכך מצו לאתנויי:
ההוא דבריא נפק ברישא - דמרוב בריאותו קדם את אחיו:
הכהן נוטל כחוש - לרבי עקיבא:
והא משמנים תנן - דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו:
אדאכלת כפניאתא בבבל - בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך:
תרגימנא - להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא:
דכי הדדי פליגי - דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ יחלוקו את החי:
שומן יהא ביניהן - מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה:
מאי טעמא דר"מ - דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות:
אי בכור הוא כוליה דידי - והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה:
וזבין ליה לישראל במומיה - והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל בכורות דף יב.):
עשו שאינו זוכה כזוכה - אע"פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה:
בספק בכור שאין חליפין ביד כהן - שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים:
שחייב במתנות - דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום:
אי מחייבת ליה - לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה:
ומי מצית אמרת - דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא:
Sefaria
מסורת הש״ס