תלמוד בבלי
ביצה
דף ט׳ ע״ב
מתניתין - דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודו מפני שצורך י"ט היא:
אבל של עליה אסור - דההוא ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך:
מדדין בו - אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בה בהטיה מדדין רגליו של סולם מעט מעט:
לקרייתא - לכפרים לראות שדותיהן:
סולם בא לידינו - הולכת סולם של עליה לשובך:
מכלל דת"ק סבר - בשל עליה פליגי בחזרה ומודים בהולכה:
טעמיה דת"ק קא מפרש - ובשל עליה ליכא למאן דשרי:
ממאי מדקתני - במלתיה דת"ק משובך לשובך אלמא בסולם המיוחד לשובכין קאי:
מי קתני סולם של שובך - דנהוי משמע דבשל שובך קאי:
משובך לשובך קתני - ולעולם בשל עליה ורבותא אשמועינן דיוליכנו מעליה לשובך ראשון וממנו לכמה שובכין:
הטוי סולם של עליה - והוליכו לשובך מבעוד יום ועכשיו בא להטותו מחלון לחלון:
מאי דקא אסר ת"ק - דרבי דוסא דהוא ר' יהודה דאמר בסולם של עליה אסור להוליך קא שרי רבי דוסא מיהא להטות:
ולא היא מאי דקא שרי ת"ק - דהיינו של שובך להוליך קא אסר ר' דוסא ואתא למימר הולכה אסור הטיה שרי ובשל עליה לא איירי כלל:
מוחלפת השיטה - כאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם:
וממאי דמוחלפת - ומאי קשיא ליה לר' יוחנן דלמא טעמייהו דב"ש התם משום דאיכא דקר נעוץ וליכא צד איסור:
אבל היכא דליכא דקר נעוץ - דאיכא צד רמז חפירה לא שרו ואפי' בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד והכא נמי לא שנא דהא איכא חשדא דלהטיח גגו:
אבל התם לא - דגזרי משום כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה:
אלא אי קשיא - מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם:
הא קשיא - על זו החליפה:
לא יטול - מן הגוזלות בי"ט:
אא"כ נענע מבעוד יום - ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא כדמפרש לקמן טעמא דלמא למחר כי שקיל להו חייס עלייהו וממליך: