בבא מציעא

לרכוב שאני - שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים:

ואין לו עליו - אין לשוכר על המשכיר:

אלא תרעומות - שהשכיר לו חמור כחושה:

דשכיח למיגר - מוצא חמור אחר כאן לשכור:

אם יש בדמים - של נבילה:

ליקח - בו חמור כל שהוא:

יקח - וישלים דרכו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתניתין מתה חייב להעמיד לו חמור אחר ומשני בשאין בדמיה ליקח:

ופרכינן ואם יש בדמיה לשכור - ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם וישכור חמור לעצמו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה חייב להעמיד לו חמור אחר:

לא מכלינן קרנא - וכי תנן במתניתין חייב להעמיד לו חמור [אחר] היכא דמתה בעודה בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא:

יבש האילן - מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא דכתבי במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף לעיל (בבא מציעא ד' סז:):

שניהם אסורין בו - לבקע עצים ולשרוף דאי שריף ליה לוה כליא קרנא דמלוה ואי שריף ליה מלוה כליא קרנא דלוה:

הדרא ארעא - דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא וקא כליא קרנא דלוה:

שאינה חוזרת ביובל - אלא ימתין עד ששים ותחזור לו:

והארץ לא תמכר לצמיתות - כאן פירש לך טעמו של מצות יובל אלמא אין היובל מוציא אלא קרקע שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת:

ה"ג אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג - דלא כליא קרנא:

ניצלחיה לציבי - אי לא למכליא קרנא חייש ל"ל ליקח בו קרקע יבקע המלוה את העצים וישרפם:

זימנין דשלמו ליה ימי משכנתא - שנים שהיה האילן ממושכן לו יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים ולעולם מכלינן קרנא:

אם נתן - את השכר ואפילו כולו:

לא יטול - כדמפרש לקמן דהתובע ידו על התחתונה:

אם נתן לא יטול - בתמיה והלא טענת התובע בריא וחזקה מטענת הנתבע דאמר ליה הב לי ההיא ספינתא גופא דהא אמרת לי ספינה זו ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך למקום שהתנית דהא אנא יין סתם אמרי וכיון דבעל היין יכול להשלים תנאו חייב הספן להעמיד לו ספינה: