בבא מציעא

ואין רבית ואונאה להקדש - אין איסור אונאה ואיסור רבית נוהג בהקדש ולקמיה מפרש היכי דמי רבית דהקדש:

דין אונאה להדיוט - שתות:

ואין דין אונאה להקדש - דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר:

היינו דקתני כו' - בתמיה והא חומרא דהקדש הוא:

ומשני כי קתני חומר דהדיוט ארבית קאי:

אאונאה - ומשום אונאה ליתני נמי זה חומש בהקדש:

אלא הקדש זה חומר ותו לא - בתמיה:

דאוזיף - שהלוה להדיוט:

והלא מעל - שהוציא מעות הקדש לחולין ולא הכניס תחתיהן להקדש כלום ושוגג הוא אצלו כסבור שמותר משום שכר הקדש:

והוו ליה דהדיוט - של גזבר שהרי עליו לשלם להקדש קרן וחומש:

הכא במאי עסקינן - האי דקתני אין רבית להקדש לאו בהלואה קאי אלא בהדיוט שקיבל מעות מן הלשכה מן הגזבר לספק סלתות כל השנה למנחות של צבור ארבע סאין בסלע והוקרו ועמדו משלש סאין בסלע דאילו הדיוט אסור לפסוק על פירות עד שיצא השער וכאן אפילו לא יצא השער עדיין לארבע פוסקין:

רב פפא אמר - לעולם בהלואה דאוזיף מאה במאה ועשרין ודקשיא לך הלא מעל:

באבני בנין - עסקינן שהלוה הגזבר מהן להדיוט דאין בהן מעילה ואין על הגזבר לשלם אלא שליח בעלמא הוא:

דאמר שמואל בונין בחול - כשהן בונין בניני הקדש לא היו קונין האבנים והטיט ממעות הקדש כדי שלא יבואו האומנין והעם לידי מעילה אם ישבו עליהם או אם יהנו מהם אלא לוקחין בהקפה והרי הן חול עד שיבנו בחומה ומשהן בנויות בחומה נותנין מעות הקדש ולוקחין אותן והוא הקדשן או אם התנדב אדם אבנים נותנן לבנאי ואינו קורא שם הקדש עליהן עד שיתננו בבנין הלכך לא מעל הגזבר:

על כל דבר פשע - סיפיה דקרא משתעי בטוען טענת גנב או בגנב עצמו:

ולא תשלומי שלשה וארבעה - שלשה לשה וארבעה לשור דכיון דאימעיט מכפל בצר להו חדא שהכפל בטובח ומוכר בכלל תשלומי ד' וה':

וכי יתן וגו' - לקמן בהשואל (בבא מציעא דף צד:) אמרינן פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר וכתוב בפרשה ראשונה ונקרב בעל הבית וגו' ואוקימנא לשבועה בהמפקיד (לעיל בבא מציעא דף מא:):

שקליהן - שקלים של אדר לקרבנות צבור:

ונגנבו - מן השלוחין:

אם משנתרמה התרומה - אם כשבאו לדין כבר נתרמה התרומה שהיו תורמין הלשכה בג' קופות: