בבא מציעא

ה"ג נטושים על כרחן דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה - היינו על כרחו:

אפקעתא דמלכא - מצות המלך:

רטושים מדעתן דכתיב אם על בנים רוטשה - היינו מדעתו ולא שביה דכתיב רישיה דקרא וקם שאון בעמך היו יראים שלא יבאו אויבים עליהם וכל מבצריך יושד יגלו בגולה מאיליהן וישארו העיירות שדודין מאין איש כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה כשודדין הבאין למלחמה על ידי מארב על עם היושב בשלום שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם ושודדים את הכל וכמוהו (ירמיהו י״ג:י״ט) הגלת יהודה כולה הגלת שלומים מתוך ישיבת שלום באין מחריד הגלם נבוכדנצר. בית ארבאל תרגם יהונתן בית מארב אל"ף למ"ד יתרים בו כמו (הושע ב׳:כ״ד) יענו את יזרעאל שהוא לשון זריעה ולא לשון עיר ומדקא אמר יושד כשוד שלמן בית ארבאל מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל ביום מלחמה הוה אלא מורך בא בלבם והמה עוזבים אם על בנים והולכים להם מדאגת האויב שמא יבא עליהם:

רוטשה - נעזבה:

וכולן - מפ' לקמיה אהייא קאי וכללא לאתויי מאי:

שמין להם כאריס - אם יבאו הבעלים יטלו אלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום:

השתא זריז ונשכר הוי - ויטול הכל:

דאילו התם זריז ונשכר - דכיון ששמעו בו שמת כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת אבל הכא דלא שמעו שמת לאו אדעתא דכולה נחית אלא ליטול כאריס בכל שנה ושאר פירות יהא מונחין:

נכסי אשתו - נכסי מלוג שהוא אוכל פירות והקרן שלה:

הוציא הרבה ואכל פירות קימעא - קודם שמת או שגירשה:

הא לא דמיא - תרוצא הוא הא דנכסי שבויין להא דאשתו קטנה דמי:

קטנה - שהיא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה ואין קידושין תופסין בה מן התורה אלא מדברי סופרים לפיכך יוצאה במיאון בע"כ אם תמאן:

כמוציא על נכסי אחר דמי - ואם הוציא ולא אכל כדי הוצאתו שמין לו כאריס:

דלא סמכא דעתיה - שיהא מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו:

תקינו ליה רבנן - ליטול כאריס:

כי היכי דלא ניפסדינהו - שלא יקלקל הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד ולא יעדור כרמים:

לאיתויי הא דרב נחמן - בורח מחמת מרדין:

יצא לדעת אין מורידין - דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד לנכסיו ש"מ לא ניחא ליה:

בורח הרי הוא כשבוי - שאין דעתו מיושבת עליו מחמת שהוא בהול:

מחמת כרגא - שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך ובורח לפני בוא הזמן:

היינו יוצא לדעת - שאין כאן בהלה:

מחמת מרדין - שהרג את הנפש ופרסאי הורגין על שפיכות דמים כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.) מרדין היא רציחה בלשון פרסי וכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ):

מעמידין אפוטרופוס - להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים ואח"כ מורידין קרוב להשביח וליטול כאריס:

ולוקים אפוטרופוס לעולם - שלא יטול כלום:

אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן - אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים גדולים שנתמלא זקנם לפי שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה אבל לדיקנני לא שמעי להו:

אין מורידין קטן לנכסי שבוי - ואפילו הוא ראוי ליורשו דקא מפסיד להו ומוטב שיורידו להם איש נכרי:

ולא קרוב - הראוי לירש בנכסי קטן לעשות ולאכול כדמסיים טעמיה דכיון דקטן לא ידע למחויי אתא האי קרוב לאחזוקי בהן ולומר לחלק ירושתו בא וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה:

ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן - כגון קטן שיש לו אח מאב ואותו אח מאב יש לו אח מאם דאיש נכרי הוא אצל קטן אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו ויאמר נכסים הללו של אחי מאמי הם שנפלו לו מאביו ואלו לחלקו באו:

באחי מאימא - כדפרישית שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב:

ש"מ מרב הונא - דאמר אין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה אבל אחר שאין לו טענת ירושה מורידין ולא חיישינן שמא יטעון אביו של קטן מכרם לי ואכלתים שני חזקה ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן אם לא אכל בפני האב שלש שנים אין שלש שנים שאכלן בפני הקטן חזקה: