בבא מציעא

ירדן - וכן שאר נהרות ותנא זה על יד הירדן היה יושב:

בלסטים מזוין - ובחזקה נטלה הימנו ומעיקרא ידע ומייאש:

שטף נהר קוריו - של זה ומצאן אחר:

הרי אלו כו' - ה"ג הרי אלו שלו מפני שנתיאשו הבעלים דכל שטיפת נהר כקורות עצים ואבנים הבעלים ידעו בה מיד דיש לה קול:

הא סתמא - הא אם היתה אבידה אחרת שאין לנו לומר שידעו הבעלים לא הויא של מוצאה קשיא לרבא:

כשיכול להציל - ודכוותה במציאה אחרת דבר שיש בו סימן דיכול ליתן סימן וליטול מודינא בה דחייב להחזיר:

אפילו אין מרדפין נמי - דסמכי אהצלה דלמחר וליומא אוחרא ולא מייאשי:

ע"י הדחק - ואם לא ימהר להציל לא יצילו הלכך אין מרדפין אפקורי אפקרינהו דהא ידעו ולא הצילו:

שלא מדעת - בעלים:

וליקט - לצורך בעל הבית:

ואם חושש - בעל הבית ומקפיד על מה שעשה זה:

משום גזל - שתרם תרומתו בלא רשותו:

כלך אצל יפות - היה לך לילך אצל יפות לתת מהן לכהן:

לא הוה ידע - אלמא כיון דלכי ידע דניחא ליה אמרינן מעיקרא נמי ניחא ליה ולענין יאוש נמי כיון דלכי ידע מייאש מעיקרא נמי הוי יאוש:

אתם גם אתם - כן תרימו גם אתם מהכא נפקא לן שלוחו של אדם כמותו לתרומה שהשליח שתרם תרומתו תרומה וכיון דשליחות מהכא נפקא לן על כרחך שלוחכם דומיא דאתם בעינן:

אף שלוחכם לדעתכם - שהבעלים מינוהו שליח:

לבוסתנא - פרדס:

לא אכל - דגזל נינהו שהבעלים לא ידעו:

אם נמצאו יפות כו' - אלמא גלי דעתיה דניחא ליה ה"נ גלי דעתיה דניחא ליה במה שנתן לנו:

לא אמרו כלך אצל יפות - דהוי גלוי דעת אלא לענין תרומה:

עודהו הטל עליהן - המעלה פירותיו לגג וירד עליהן הטל:

ושמח - בטל שירד עליהן:

הרי זה בכי יותן - והוכשרו לטומאה מעתה ועד עולם:

נגבו - עד שלא מצאן:

אע"פ ששמח - עכשיו בטל שירד עליהן: