בבא קמא

אפי' הכי - כי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':

מלקות איכא - משום לאו:

ר' מאיר היא - במסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:

גנב וטבח בשבת - ואע"ג דאיכא חיוב מיתה:

גנב שור הנסקל - אע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:

וכי - שליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):

אין מכירה - אלא בשנים מוכר ולוקח:

התם - כי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:

ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה כו' - כדתנן בפרקין רבי שמעון פוטר בשני אלו:

בשלמא ע"ז ושור הנסקל - איסורי הנאה נינהו דאמר במסכת ע"ז (דף נד.) אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה:

בשוגג יאכל - אפי' הוא עצמו ואפילו בו ביום:

במזיד לא יאכל - בו ביום והוא הדין לאחרים ואיידי דתנא רישא בדידיה תנא נמי סיפא בדידיה והכי איבעי לן לפרושי בהכל שוחטין:

רבי יהודה אומר בשוגג יאכל - הוא בעצמו למוצאי שבת ובו ביום לא הוא ולא אחרים ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה תנא נמי ברישא בדידיה:

במזיד לא יאכל - הוא עולמית אבל אחרים אוכלים:

בדר' יוחנן הסנדלר - גרסינן יאכל:

יכול אפי' בשוגג - יאסר באכילה:

במזיד אמרתי לך - קודש הוא היכא דשייך דין מיתה ולא בשוגג:

מעשה שבת דאורייתא - אסורין באכילה: