בבא קמא

בכותל רעוע - דלא אפסדיה דלמסתר קאי:

דמטי ליה - כשכפפה הגיע בה הדליקה:

ברוח מצויה - הרי בידים הבעיר ובדיני אדם ניחייב:

ברוח שאינה מצויה - דמידי דלא סלקא אדעתיה היא:

טמון איתמר - שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה והוא לא שלח את הבערה ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר דפטור על טמון באש:

לנפשיה - להוציא ממון מחבירו לעצמו:

ממונא בעי לשלומי - אותו ממון שהוציא חייב להחזיר:

לחבריה - שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון:

פשיטא דאורייתא הוא - דחייב בדיני שמים:

אם לא יגיד - בתרי קא משתעי מדקפיד אהגדה משמע שאילו מגידין מתחייב זה ממון ועוד קי"ל (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שני עדים עד שיפרט לך הכתוב אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש (דברים י״ט:ט״ו):

אלא בחד - שמחייבו שבועה ובדיני שמים מיחייב דאי הוה מסהיד מחייב ליה שבועה ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם:

ותו ליכא - דחייבינן בדיני שמים:

העושה מלאכה במי חטאת - ששקל כנגדן משקלות במסכת גיטין (דף נג.) והן נפסלין במלאכה:

פטור מדיני אדם - דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכולהו הני תיובתי מתנייתא נינהו:

המבעית - תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו:

ר"מ מחייב בהזיקן - פלוגתייהו מיפרשא בהמניח את הכד (דף כט.) בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו:

אנא כסויי כסיתיה - שלא תבעיר בה האש מהר:

דברי הרב שומעין - והיה להם שלא יעידו:

והוא שחתרה - הא דתנן נפרצה בלילה פטור כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל דאנוס הוא:

אבל לא חתרה - אלא מעצמה נפלה:

תחלתו בפשיעה - שהניחה בחמה ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות עושה אגב צערה:

וסופו באונס - שחתרה:

הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא בסוף המפקיד (ב"מ דף מב.) תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף:

תחילתו בפשיעה - אצל נפילה דעביד למיפל:

ה"ג - אלא מתני' בכותל בריא ואפילו לא חתרה:

הניחה בחמה כו' אמר רבה ואפילו חתרה - ובכותל בריא:

תחלתו בפשיעה - שהניחה בחמה ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות עושה אגב צערה:

וסופו באונס - שחתרה:

טצדקא - תחבולות: