בבא קמא

בני חורין - שיהו העדים בני חורין ובני ברית:

עבד אין לו יחס - דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.) הכל מודים בעבד שאין לו יחס כדכתיב עם החמור עם הדומין לחמור:

נכרי יש לו יחס - כדמפרש התם דכתיב הדרימון בן טברימון בן חזאל: עבד כנעני שייך במצות שהנשים חייבות בהן דגמר לה לה מאשה: לפניהם כולן בכלל:

קמייתא - איש או אשה כי יעשו דמשתעי בקרבן:

התם הוא דחס רחמנא עלה - דתיהוי כאיש לענין כפרה:

כי היכי דתיהוי לה חיותא - דאי לא הואי בכלל דינין הוי פרשי תגרי מינה:

איש דבר מצות - משלם בעל השור כופר ליורשים משום דבטליה ממצות:

ממונא - דין הוא שישלמנו ואינו קנס ונפקא מינה דאי מודה מקמי דאתו סהדי לא מיפטר:

לאו בחזקת שימור קיימי - שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה:

בתשלומין - משמע דשניהן מפסדי ממון בתשלומין שזה משלם מחצה וזה מפסיד מחצה:

דשייך ניזק בתשלומין - כלומר מפסיד ממה שהיה ראוי לו דבעי למשקל כוליה שזה פשע בשורו שלא שמרו:

בתשלומין איתיה - בתמיה דמשמע שמפסיד מדינו:

לפחת נבילה - דכל פחת נבילה דניזק הוא והיינו דשייך ניזק בתשלומין שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה אינו נוטל כולו:

הא תנא ליה רישא - חבתי בתשלומי נזקו וקתני עלה תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה ואמרינן לא נצרכא אלא לפחת נבילה:

מגופו - ואם אינו שוה חצי נזק מפסיד הניזק כדכתיב (שמות כ״א:ל״ה) וחצו את כספו:

מן העלייה - אם אינו שוה כנגד כל הנזק נוטל נכסים מביתו:

ואם איתא - דקנסא:

ליתני נמי הא - שחצי נזקו של תם קנס ואינו משלם ע"פ עצמו ומועד הוי ממון ומשלם ע"פ עצמו:

חצי כופר - מועד שהמית את האדם משלם כופר ליורשים ותם אפילו חצי כופר לא משלם:

רבי יוסי הגלילי היא דאמר - בפרק שור שנגח את הפרה (לקמן בבא קמא דף מב.) תם משלם חצי כופר וליכא שיורא דאי משום דהאי משלם כופר שלם והאי לא משלם אלא פלגא כופר לאו שיורא הוא דהא תני לה תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וכופר בכלל: