בבא קמא

מתני' הגוזל ומאכיל - והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:

פטורים מלשלם - בגמרא מפרש טעמא:

אם היה דבר כו' - בגמ' מפרשי לה מר הכי ומר הכי:

גמ' ברשותיה דמריה קאי - וזה שאכלו נעשה כגוזלו מבעליו:

זאת אומרת - דקתני והניח לפניהם פטורין:

רשות יורש כרשות לוקח דמי - והויא לה כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות דאי ביאוש כדי לא קני מדלא קתני פטורא באבוהון:

כשאכלום - לאחר מיתת אביהן ונגזל אין יכול לתובען שהרי לא גזלוהו:

והא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות - כגון דבר הניכר לרבים ונראה כל שעה כעין קרקע או כגון טלית וכסות:

חייבים להחזירה - מפני כבוד אביהן שהבריות אומרות זו טלית שגזל פלוני:

מכלל דבגזילה קיימת עסקינן - ואפ"ה היכא דלאו משום כבוד פטר להו ברישא במתני':

הכי קאמר אם הניח להן אביהן - קרקעות משלו אפילו אכלו את הגזילה חייבין דאשתעביד נכסים דאבוהון מחיים:

לא דבר שיש בו אחריות ממש - לא שגזל קרקע והניחה לפניהן:

אלא אפילו גזל פרה וחרש בה או חמור ומחמר אחריו - והכל מעידין שהיה דנגזל חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן:

אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי - יצא לקראתי:

דמתריצנא למתניתין כוותיה - באחריות ממש ובשאין גזילה קיימת וחסורי מיחסרא ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה קיימת כרבי [דכיון דאשכחן הכי מתריצנא לה מתניתין כברייתא ולא חיישינן למאי דמתני רבי לר' שמעון בריה דברייתא קיימא כוותיה]:

גזילה קיימת - שלא אכלוה אחרי מותו ותבען הנגזל:

חייבין - דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני:

אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מותו:

חייבין לשלם - דאשתעבוד נכסיה:

דרב חסדא - דאמר לעיל רצה מזה גובה:

לאחר יאוש - ואכלוה:

תיהוי תיובתא דרמי בר חמא - כיון דלאחר יאוש אוקימתה: