בבא קמא

ובאו עדים - דכשנשבע היתה אצלו לחייב כפל והדר הודה איהו אבתרייתא:

מאי - מיחייב חומש אהך שבועה בתרייתא או לא:

והא איחייב ליה כפילא - עליה דהאי ממון:

או דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש - כגון אי הוה מודה השתא אקמייתא אחר העדאת עדים הוה מיפטר מחומש אבל השתא דאבתרייתא אודי והך שבועה לא חייבתיה כפילא תחייביה חומשא והכא ליכא למימר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה דכי אמרינן ליה היכא דאתו סהדי אשבועה שניה דאמרינן אשבועת חנם לא מחייבי כפילא אבל היכא דאודי עלה קיימא לן לעיל (בבא קמא דף קו.) השביע עליו חמשה פעמים כו' דלענין חומש ואשם לא שני ליה בין שבועת עצמו לשבועת דיינין ובלבד שיכפור ממון:

אמר לאחד מן השוק - שאין שומר על שורו:

משביעך אני - משום הודה מעצמו דסיפא נקט אבל משום כפל בלאו שבועה נמי מיחייב:

תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא מאי - הכי גרסינן:

לקרן אחת - אם כפר וחזר וכפר וה"ה לתרין כפילי:

תבעוהו בעלים לשומר חנם ונשבע - שנגנבה ונפטר ואח"כ שילם לפנים משורת הדין:

כיון דאטרחיה - שומר לבעלים עד שהביאוהו לבית דין ונשבע אע"ג דהדר שילם לא מקנו ליה בעלים לשומר כפילא בשעת תשלומים:

שהרי אמרו וכו' - ויכול היה ליפטר בשבועה: