בבא קמא

רביעית דם - מטמאה באהל דכתיב על כל נפשות מת לא יבא (ויקרא כ״א:י״א) ודם הוא הנפש וקים להו לרבנן דברביעית דם חי:

בלעה בקרקע הבית טמא - כלים שבבית דבית לא מקבל טומאה דקרקע היא:

בכלים - דהוו בבית קודם שנבלעה שהיתה בעין והאהיל הבית עליה ועל הכלים ונטמאו:

לבסוף - לאחר שנבלעה:

אם מתכבסת הכסות ויוצא הימנה [רביעית דם] - שבתחילה נבלעה בו יותר מרביעית והכניס הכסות לבית הבית טמאה:

ויוצא הימנה רביעית דם - שאם יתנו מים במדה ימצאו רביעית יותר:

ואם לאו טהור - הבית שלא האהיל על רביעית שכבר חסר בהבלעו בכסות אבל הכסות טמא שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה וקתני מיהת ואם לאו טהור אע"ג דחזותא דרביעית איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזותא לאו מילתא היא:

מקולי רביעיות - של דם קל כגון דם תבוסה שאינו מטמא באהל אלא מדרבנן:

דם תבוסה - הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק כולה בחייו ספק כולה ובמותו בפ' תינוקת (נדה דף עא.):

ספיקי סטים וקוצה - סטים קרוג"א בלע"ז כרכום קוצה גווד"א בלע"ז להכי נקט ספיחי דבשביעית ליכא אלא ספיחים:

יש להן ולדמיהן שביעית - שאין עושין מהן סחורה דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ואסור לצבוע בהן דהיינו סחורה אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור דהיינו דומיא דלאכלה:

יש להן ביעור - כשמגיע זמן הביעור חייב לבערן כדכתיב ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כ״ה:ז׳) כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך שבביתך והני ספיחי עץ בעלמא נינהו:

בחבא - לעשות מהן מחבוא אוצר לימות החורף:

אין בהן משום קדושת שביעית - ויהנה מהן אף לאחר זמן הביעור:

שהנאתן וביעורן שוה - דבר שבשעת הנאתו כלה מן העולם:

יצאו עצים - שלאחר ביעורן שנעשים גחלים הוא דהויא עיקר הנאתן אבל מיני צבעים בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע נמצאו הנאתן וביעורן שוה הלכך חיילא עלייהו שביעית:

והא איכא עצים דמשחן - שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו והנאתן וביעורן שוה תיחול עלייהו שביעית: