בבא בתרא

משגש - לשון מהומה ושגעון:

קליפה - מייל"א בלע"ז:

וכבגד עדים כל צדקותינו - כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד מאוס שהאדם מסירו מעליו:

עדים - כדמתרגמינן ויסר ואעדי וכן מעדה בגד ביום קרה (משלי כ״ה:כ׳) מ"מ מקיש צדקה לבגד צדקת הצדיקים לבגד הגון:

בימי ספורו - בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים להבאת קרבנותיו בשלמא בימי חלוטו איתקש למת לטמא אף באהל:

הואיל ומטמא בגדים - דהא ביום השביעי כתיב וכבס בגדיו:

טומאה בחבורין - כגון בגדי לבושו הרי הן כמוהו אבל שאר בגדים הנוגע בהן וכן אם יגע באדם לא מטמא תדע שהרי המסיט נבילה כתיב ביה והנושא את נבלתה יכבס בגדיו (ויקרא י״א:מ׳) ולא אשכחן דלהוי אב הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים:

שכבת זרע מטמא בגדים - וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו':

בהדיא כתיב ביה כו' - ה"ה נמי דהוה מצי למיפרך דהא טומאת בגדים לא דמיא לבגדים דבימי ספורו דהא בגדים דהכא לאו בגדי לבוש שרץ הן וטומאת מגע הוא אלא דעדיפא מיניה קא מותיב ליה:

או לרבות הנוגע - דהכי תניא במסכת נדה (דף מג:) מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע ת"ל או איש:

הוה קמהדר ליה - רב אחדבוי לרב ששת בבדיחותא לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו:

אשתתק רב אחדבוי - נעשה אלם:

אתיא אימיה - דרב ששת:

צווחה קמיה - שיתפלל עליו:

להני חדיי - הדדים הללו חדיי תרגום של חזה:

דמצית מינייהו - שינקת מהן:

ודאתאן עלה - ואחרי שבא לידינו שאלה זו לקובעה בגמ' מנלן דמטמא אדם:

נאמר כיבוס בגדים בימי ספורו - והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ונאמר כיבוס בגדים למעלה ביום טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת החלט וכבס המטהר את בגדיו:

אף וחימה - שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:

אע"פ ששוחד בחיק - שהוא עושה צדקה בסתר:

חימה עזה - עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חימה עזה:

ותפק לרעב נפשך - הוא פיוס דברי נחומים:

ימצא צדקה - משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה:

ויהיו מוכשלים לפניך - את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו: