בבא בתרא

כדנייד נכתמא אפומא דחצבא - שאם יניחו כד על חומה וכיסויה עליה ינוע הכיסוי מחמת הרעדה:

רקתא - מה שמנערין מן הפשתן:

מאי שנא מזורה - בשבת דחייב ואע"פ שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו:

היינו זורה ורוח מסייעתו - כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה:

ולרבינא מאי שנא כו' - בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא דקסבר ממונא מאיסור שבת לא ילפינן דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכה"ג מתרצינן ליה להא פירכא בב"ק בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.):

גץ - אטנצייל"א היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו:

חייב - והרי הוליכן הרוח:

ניחא ליה דליזיל - לחוץ שלא ידליק את ביתו:

מתני' סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו:

מעמיק - להן בעל השדה שיצאו לתוכו:

קוצץ - בעומק ג' טפחים:

והעצים שלו - בגמרא מפרש של מי:

גמ' אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה:

פרדיסא - כרם:

והא ארחיקי לי - ד' אמות:

שכחת ברי - כך שמו:

אשכחיה - רב פפא לרב הונא דקא חפר וקייץ שרשין:

מאי האי - אמאי קייצתא:

אמרי ליה כולהי - הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ: