תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף ה׳ ע״א
לומר לך - גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים:
דמפרסם חטאיהן - ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:
מלפפתו - מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):
לאבותינו - עושי העגל:
לא באנו לעולם - שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים:
לשמחת עונה - שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה:
לאותם - בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני:
עד שיכלו וכו' - אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:
כי לא לעולם אריב - לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל׳:מ״ב) ונשמות שאני עשיתי:
כמי שלא באנו לעולם - לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:
הא לא קבלו ישראל את התורה - הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה כאן למען ייטב להם:
הוא דאמר - ר"ל:
עניות - שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:
דתן ואבירם - דאמר מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:
וכן הוא אומר לו עמי שומע לי - שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה. לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך (בראשית ל׳:ל״ד):
כפויי טובה - אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים: