ערכין

רבי ינאי - גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע:

דכמה דמשהי - רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים:

דמעשה - רבי ינאי לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווחא לעניים:

מנורה - כמשמעה:

נר - קרוישוי"ל של כסף או של זהב:

מדאמר ר' אסי כו' - כלומר מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי וצועק למה שניתם ממה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל"ל למנקט עובד כוכבים:

שלא נשתקע שם בעליה - ממנה שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עובד כוכבים:

אסור לשנותה - דפעי:

ולמאי - קאמר ר' אסי דאסור לשנותה אילימא כו':

שעזרק - עובד כוכבים היה:

לא שכיח - שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות:

מתני' הגוסס והיוצא ליהרג כו' - מפרש בגמרא טעמא:

ר"ח בן עקביא - איוצא ליהרג פליג אבל בגוסס מודה דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר העמדה והערכה הוא:

שדמיו קצובין - בפרשה ערכין אבל אנודר מודה דהא כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו:

נודר ומעריך כו' - ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי למימר הא ת"ק לא אמר אינו נודר שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר דהא לא נידר קאמר:

גמ' אלא לא נערך אמאי לא - הרי דמיו קצובין:

כל חרם לא יפדה - מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון:

למומתין בידי שמים - כגון האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת והך מיתה ליכא למימר בידי אדם דהא אמרי' בפ"ק דסנהדרין (דף טו:) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:

שלא ניתנה שגגתן לכפרה - כגון מגדף ומקלל אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן ולא בגלות:

מיתות קלות - כלומר דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד ע"ז ומחלל שבת ובא על הערוה דשגגתו חטאת:

כולי עלמא לא פליגי - דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש ומעריך את אחרים דהא בר דעה הוא:

מלוה על פה - כגון זה שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם למיתה: תשלומי נזק כתובין בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל כרחיה:

ואיכא דמתני לה - להא דרב יוסף ורבה:

חייב - דבר דעה הוא:

פטורין - דאין לו דמים ועומד הוא ליחבל וכל הנך איכא ליהרג בדיני ישראל קאמר:

לחזרת עמידת ב"ד - שאין אתה יכול להחזירו לב"ד ולעמוד בדין על מה שחבל שאין מענין את דינו: