ערכין

לאתויי נשים - שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם:

מזמנות לעצמן - שלש נשים וכן שלשה עבדים אבל אין שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם (שני) אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתנו:

איש איש - כי יהיה זב מבשרו וגו' (ויקרא ט״ו:ב׳):

מכרת - (דכרת) דהאי קרא בנכנס טמא למקדש כתיב ומחייב ליה כרת ולהכי כתיב איש למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא אבל טמא הוא לטמא אוכלין ומשקין כגדול:

והצרוע - משמע צרוע אחרינא לרבות את האשה:

א"כ למה נאמר איש לענין שלמטה - דמשמע איש ולא אשה ולאו אטמא יטמאנו קאי דהתם אפי' אשה אלא אקרא דלמטה קאי דמשתעי בפריעה ופרימה:

הכל רואין והכל כשרים לראות חדא הוא ולא גבי הדדי תניא:

שאינו בקי - והולך תלמיד חכם ישראל ורואה עמו ואומר לו אמור טמא והוא אומר טהור והוא אומר שהטומאה והטהרה תלויה במאמר הכהן והכי תניא בת"כ:

והאמר מר - בפרק קמא דשבועות (דף ו.):

דמסברי ליה וסבר - הלכות נגעים:

לקדש - לערב מים חיים באפר חטאת. טעמייהו דרבנן ורבי יהודה מפרש במס' יומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מג.):

ערל - שמתו אחיו מחמת מילה:

שהזה - ממי חטאת על הטמא:

הזאתו כשרה - טעמא מפרש ביבמות בפ' הערל (יבמות דף עב:) מידי דהוה אטבול יום שפסול בתרומה וכשר בפרה:

תרי הכל שוחטין איכא בפרק קמא דחולין (דף ב. ודף טו:):

הכל מעלין - בפרק בתרא דכתובות (דף קי:):