ערכין

מתני' ידור הנאה - ידור שלא יחזירנה לעולם דשמא משום ערמה מגרש לה שתגבה כתובתה מן ההקדש ויחזירנה:

קינוניא - ערמה:

גמ' לימא כתנאי אמרה לשמעתיה - ולאו דברי הכל היא:

אלא בבריא - דהתם קאמר ר"א דאדם עושה קינוניא על ההקדש משום דמאי דשקיל מהקדש ליהוי דידיה:

אבל בשכיב מרע - דלמיתה קאי:

אין אדם חוטא ולא לו - להרויח בשביל אחר לא יחטא: ר"א סבר כיון דמדרינן ליה ברבים שלא יחזירנה שוב אין לו הפרה הלכך מהני הנדר ומדרינן:

יש לו הפרה - ומש"ה אינו צריך דהא לא מהני מידי:

על דעת רבים - שאומרים לו נדור:

בשאלה דהקדש פליגי - ר"א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפ"ה אין חכם מתיר נדרו הלכך זה המגרש את אשתו בהקדישו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו ולכך עושה קינוניא זו ורבי יהושע סבר נשאלין על הקדש והכא אינו צריך לידור הנאה דאי משום קינוניא הוה עביד הוה מתשיל על נדריה ולא בעי לגרשה:

והתניא - בניחותא דבשאלה פליגי:

הן הן דברי ב"ש הן הן כו' - מחלוקת ר"א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב"ש וב"ה:

הקדש טעות הקדש - ואין שאלה להקדש. הקדש טעות כגון שור לבן היוצא מביתי הקדש ונמצא שחור:

אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש - שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה:

דכהן הוה - רב הונא ואי הוה מגרשה לא מצי לאהדורה:

כרשב"ג - במס' כתובות (דף צה:) האומר בשעת מיתה נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר [ואכל כו'] רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון וה"נ הוי רשע ערום: