ערכין

שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - כלישנא דקרא דכתיב בערכין (ויקרא כז) אם זכר אם נקבה ולא כתיב בן ובת אבל יוצא דופן כוליה בן ובת תנינן:

ומאי שנא - בערכין דנקבה כי מזקנא יותר על ששים קיימא אתילתא דערך ילדה שלשים שקל וערך זקנה עשרת שקלים:

ומאי שנא זכר - דכי עבר על ששים לא קאי אתילתא דבציר ערך זקן טפי מתילתא בערך ילד דילד חמשים שקלים וזקן ט"ו שקלים:

פאחא - שבר שאינו אלא למשא. ל"א פחחא גרסינן לשון ערום ועריה דמתרגמינן לערום פחיח בתרגום של נביאים (יחזקאל טז):

סימא - מטמון שיכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה:

מתני' האומר משקלי עלי:

ירמטיא - שם האשה:

משקל ידי עלי - היאך הוא שוקל אם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל:

ממלא חבית מים ומכניסה - לתוכו:

עד מרפיקו - אציל שקורין איישיל"א וכשמכניסה יוצאין המים וכשמוציאה נמצאת חסירה:

ושוקל בשר חמור - שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם ויהיו באותו בשר גידין ועצמות לפי מה שיש ביד לפי שאין משקל עצמות וגידים שוה למשקל בשר ונותן לתוכה עד שתתמלא דהשתא איכא נפח כשיעור ידו וכפי אותו משקל יתן:

גמ' נפשיה בכל דהו - כל מה שהוא רוצה לשקול ישקול:

בכופרא - זפת:

באתרא דתקלי כופרא - שמוכרים זפת במשקל:

שמכי - בצלים:

שדי תרי תלתא - כדרך המוכרין:

בטיל ליה משקל - ונמצא שאין נמכרין במשקל:

מעשה לסתור - קתני רישא אם כסף כסף כו' ואוקימנא דקאתא לאשמועינן דאי לא פריש פטר נפשיה בכל דהו והדר תני באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי סתם עלי ושקלתה בזהב:

קומתי - משמע כקומתו ונותן שרביט עב שלא יוכל לכופפו אם פירש כסף כסף ואם זהב זהב:

מלא קומתי - לא נתכוין אלא למדת גובה קומתו ולא לעובי:

רב יהודה דאמר כר' עקיבא:

ולא את הבור - המוכר את הבית לא מכר את הבור שבה או את הדות. בור בחפירה בלא בנין כתלים ודות בבנין:

וצריך - מוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לילך בה לאותו בור ודות שהרי כל הקרקע מכר לו ולא שייר דסבירא ליה מוכר בעין יפה מוכר:

אינו צריך - דמוכר בעין רעה מוכר ודרך שייר לו:

בזמן שאמר לו - מוכר ללוקח בית אני מוכר לך חוץ מאלו בור ודות שאין צריך ליקח לו דרך. אלמא כיון דלא צריך לפרושי דהא מסתמא נמי אין בור ודות בכלל הבית ופירש ודאי לטפויי מילתא קאמר ולהודיעו שמשייר לעצמו הכא נמי כיון דקומתי משמע נמי גובה קומתי וקאמר מלא אלמא לטפויי מילתא אתא ולהודיע שאין דעתו אלא למדת הגובה:

עומדי עלי - מי הוי משמע שרביט קומתו או לא: