Zevachim — Daf 82b

מקום שיהא משולש בדם בבשר באימורים

ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מקל וחומר ומה מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ אין מחשבה פוסלת בפנים מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים אינו דין שלא יהא פוסל מחשבה בחוץ

ת"ל שלישי חוץ לזמנו פיגול חוץ למקומו

בשר [היוצא לחוץ פסול] הנכנס לפנים כשר

שיהא בדין שפסול ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים בשר היוצא לחוץ פסול מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס בפנים אינו דין שיפסול

הרי הוא אומר מדמה דמה ולא בשר

ק"ו מעתה ומה במקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס לפנים כשר מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים בשר היוצא לחוץ אינו דין שכשר

הרי הוא אומר (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר

תנו רבנן פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין ת"ל (ויקרא י, יח) אל הקדש פנימה

ויאמר קודש ואל יאמר פנימה אמר רבא בא זה ולימד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר

דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים

יאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש

אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם יהא אוכל בא שכיר ולימד על תושב שזה קנוי קנין עולם וזה קנוי קנין שנים ואינו אוכל

א"ל אביי בשלמא התם תרי גופי נינהו ואע"ג דה"ל לקרא למכתב נרצע לא יאכל ואידך אתי בק"ו מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא אלא הכא כיון (דאיכא) דאיפסל בהיכל (הכא) לפני ולפנים מאי בעי

אלא אמר אביי לא נצרכא אלא לדרך משופש א"ל רבא והא הבאה כתיב ביה אלא אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל

בעי רבא פר העלם דבר של צבור ושעיר עבודת כוכבים שהכניס דמן לפני ולפנים מהו

מי אמרי' אל הקודש פנימה כל היכא דקרינן אל הקודש קרינן ליה פנימה כל היכא דלא קרינן אל הקודש לא קרינן פנימה או דלמא שלא במקומן הוא

ואם תימצי לומר שלא במקומן הוא פר ושעיר של יום הכיפורים שהזה מדמן על הבדים והוציאן להיכל והכניסן מהו

מי אמרינן מקומן הוא או דלמא הואיל ונפק נפק

ואם תימצי לומר הואיל ונפק נפק הזה מדמן על הפרכת

[this teaches that the illegitimate intention must refer to] a place with a threefold function, [viz.,] in respect of blood, flesh, and emurim.1 Now, let an intention concerning without not disqualify [the sacrifice], a fortiori: if although the blood within disqualifies [the blood] without, an intention concerning within does not disqualify; then seeing that the blood without does not disqualify [the blood] within, is it not logical that an intention concerning without shall not disqualify? Therefore Scripture writes ‘third’, which means after time; while piggul means without bounds.2 Flesh which goes without becomes unfit; that which enters within, is fit. Now, logically it might be unfit. For if though the blood without does not disqualify [the blood] within, flesh which goes without becomes unfit; then since blood within does disqualify [blood] without, is it not logical that flesh which enters within shall be disqualified? Lo, it says, any of the blood: its blood [disqualifies],3 but not its flesh. Then in that case you can argue a fortiori: if though the blood within disqualifies [the blood] without, flesh that enters within is fit; then since blood without does not disqualify [blood] within, is it not logical that flesh that goes without is fit? Lo, it says. Therefore ye shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field:4 once flesh passes without bounds, it is forbidden.5 Our Rabbis taught: [Behold the blood of it was not brought into the sanctuary] within:6 I only know [it of] within;7 how do we know [it of] the hekal? Because it says, into the sanctuary within.8 Then let the ‘sanctuary’ be stated, but not ‘within’? — Said Raba: One comes and illumines the other,9 this being analogous to the case of toshab and sakir. For it was taught: Toshab means one [a Hebrew slave] acquired in perpetuity; sakir, one purchased for a period of [six] years.10 Now, let toshab be stated, but not sakir, and I would reason: if one acquired in perpetuity may not eat, how much more so one acquired only for a period of [six] years?11 Were it so, I would say: Toshab is one purchased for a limited period, but one acquired in perpetuity may eat. Therefore sakir comes and teaches the meaning of toshab, that the latter is one purchased in perpetuity, while the former is one purchased for a period of [six] years, and [neither] may eat. Said Abaye to him, As for there, it is well: They are two persons, and though Scripture could write, A [slave] whose ear was bored may not eat,12 and the other would be inferred a minori, yet Scripture [often] takes the trouble to write a thing which is derived a minori. But here, since it becomes unfit in the hekal, what business has the inner sanctuary?13 — Rather said Abaye: It is required only [where the priest takes] a circuitous route.14 Said Raba to him: But ‘entering’ is written in connection therewith?15 — Rather said Raba: Whatever [the priest] intends [to carry into] the innermost sanctuary does not become unfit in the hekal.16 Raba asked: What if [the priest] carried the blood of the congregational bullock for forgetfulness or the he-goat for idolatry into the innermost sanctuary?17 Do we say, [Scripture writes] ‘into the sanctuary within’; wherever we read ‘into the sanctuary’ we read ‘within’, and wherever we do not read ‘into the sanctuary’, we do not read ‘within’?18 Or perhaps, it is not in its place.19 Now, should you answer that it is not in its place, what if [the priest] sprinkled the blood of the bullock and that of the he-goat of the Day of Atonement on the slaves, then carried it out into the hekal,20 and then took it in again?21 Do we say, It is their place; or perhaps, once it has gone out, it has gone out?22 Should you answer, Once it has gone out, it has gone out: What if he sprinkled their blood on the veil, bounds (as a field, which has no barriers), it is a terefah (lit., torn of the beasts’), and forbidden. into the Holy of Holies; cf. infra 83a. ‘sanctuary’ alone were written, it might mean the innermost sanctuary. into the hekal and takes it back, it remains fit. he-goat is brought. The blood of these must be taken into the hekal, but not into the innermost sanctuary. disqualified when it is taken ‘within’ (the innermost shrine), but not otherwise.