Zevachim — Daf 118b

ולו תאנת שילה מקום שכל הרואה אותו מתאנח עליו על אכילת קדשים שלו

רבי אבהו אמר אמר קרא (בראשית מט, כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל כמלא עיניה

רבי יוסי ברבי חנינא אמר (דברים לג, טז) ורצון שוכני סנה עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל בין השנואין

תנא רואה שאמרו רואה כולו ולא המפסיק בינו לבינו אמר ליה רבי שמעון בן אליקום לר' אלעזר אסברא לך כגון בי כנישתא דמעון אמר רב פפא רואה שאמרו לא רואה כולו אלא רואה מקצתו

בעי רב פפא עומד ורואה יושב ואינו רואה מאי בעי ר' ירמיה עומד על גבי הנחל ורואה (יושב) בתוך הנחל ואינו רואה מאי תיקו

כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין

כי אזיל אביי אמרה קמיה דרב יוסף אמר חד ברא הוה ליה לכייליל ולא מיתקן והכתיב (תהלים עח, ס) ויטש (את) משכן שילה וכתיב (תהלים עח, סז) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר

אמר רב אדא מאי קא קשיא ליה דלמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרי גדולה בחלק יוסף מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה

אמר ליה הכי השתא התם מיקרבן נחלות גבי הדדי הכא מי מקרבן הכא נמי מקרבן כדאמר רבי חמא בר' חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה

ה"נ רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין והיינו דכתיב (יהושע טז, ו) תאנת שילה

כתנאי חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתיפיו שכן אלו ימות המשיח

רבי אומר חופף עליו זה העולם הזה כל היום אלו ימות המשיח ובין כתיפיו שכן זה העולם הבא

ת"ר ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה ז' שכבשו וז' שחלקו ימי אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע נשתיירו לשילה ג' מאות ושבעים חסר אחת

ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת מנלן דאמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הוקם המשכן ושלח משה מרגלים

שבגלגל ארבע עשרה שבע שכבשו ושבע שחלקו מנלן דקאמר כלב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי וכתיב ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה

כי עבריה לירדן בר כמה הוי בר שבעין ותמני וקאמר בן חמש ושמונים שנה הרי שבע שכבשו

ושבע שחלקו מנלן איבעית אימא מדשבע שכבשו שבע נמי שחלקו

ואיבעית אימא מדלא משכחת לה (יחזקאל מ, א) בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר:

אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע מנ"ל דכתיב (שמואל א ד, יח) ויהי כהזכירו את ארון האלהים

ותנא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון

וכתיב (שמואל א ז, ב) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה'

הני עשרים שנה עשר שנה שמלך שמואל בעצמו ושנה שמלך שמואל ושאול ושתים שמלך שאול ושבע דדוד

‘And there was Taanath [the lamenting of] Shiloh’, which means the place which made whoever saw it mourn for the sacrifices which he ate there.1 R. Abbahu said: Scripture saith,Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine through the eye:2 [this means,] let the eye which would not feed upon and enjoy that which did not belong to it,3 be privileged to eat [of sacrifices] as far as it can see. R. Jose son of R. Hanina quoted: ‘And the desire of him that dwelt in hatred’:4 [this means,] let the eye that did not desire to enjoy that which did not belong to it, be privileged to eat [sacrifices] among those that hated it.5 It was taught: When they said, [As far as the eye could] see, they meant: [from] wherever one could see [the Tabernacle] without anything interposing. R. Simeon b. Eliakim observed to R. Eleazar: Give me an example. Said he to him: E.g., the synagogue of Maon.6 R. Papa said: When they said, ‘see’, they did not mean that one must see the whole of it, but that one must see part of it. R. Papa asked: What of [a place whence] one could see [the Tabernacle] whilst standing, but not when sitting? R. Jeremiah asked: What [of a place where] if one stood on the edge of the valley one could see [it], but when he sat in the valley he could not see [it]? The questions stand over. When R. Dimi came [from Palestine], he said: The Shechinah rested on Israel in three7 places: in Shiloh, in Nob and Gibeon,8 and in the Eternal House;9 and in all of these it rested [on Israel] only in the portion of Benjamin, for it is said, He covereth him all day:10 all ‘coverings’ will be nought elsewhere but in Benjamin's portion. Abaye went and told this to R. Joseph. Said he to him: Kaylil11 had but one son, and he is not ‘finished’.12 Surely it is written, And He forsook the tabernacle of Shiloh; and it is written, Moreover He abhorred the tent of Joseph, and chose not the tribe of Ephraim?13 — Said R. Adda [b. Mattenah]: What is his difficulty? perhaps the Shechinah was in Benjamin's portion, while the Sanhedrin14 was in Joseph's portion,15 as we find in the Eternal House that the Shechinah was in Benjamin's portion, whereas the Sanhedrin was in Judah's portion? How compare? replied he. There the territories [of Judah and Benjamin] were contiguous; but were they contiguous here?16 — They were indeed contiguous, even as R. Hama son of R. Hanina said:17 A strip issued from Judah's portion and entered Benjamin's portion, and on this the altar was built. The righteous Benjamin grieved thereat every day, [wishing] to absorb it;18 so here too a strip issued from Joseph's portion into Benjamin's portion, and that is the meaning of Taanath-Shiloh.19 This is a controversy of Tannaim: ‘He covereth him’; this alludes to the first Temple; ‘all the day’, to the second Temple; ‘and He dwelleth between his shoulders’, to the days of the Messiah.20 Rabbi said: ‘He covereth him’, alludes to this world;21 ‘all the day’, to the days of the Messiah; ‘and He dwelleth between his shoulders’, to the World to Come. Our Rabbis taught: The duration of the Tent of Meeting in the wilderness was forty years less one; the duration of the Tent of Meeting at Gilgal was fourteen years, [viz.,] the seven [years] of conquest and the seven of division.22 The duration of the Tent of Meeting at Nob and Gibeon [combined] was fifty-seven years. Thus for Shiloh was left three hundred and seventy less one. ‘The duration of the Tent of Meeting in the wilderness was forty less one.’ How do we know it? — Because a master said: In the first year23 Moses made the Tabernacle; in the second the Tabernacle was set up, and Moses sent out the spies. ‘That of Gilgal was fourteen years, [viz.,] the seven [years] of conquest and the seven of division.’ How do we know it? — Because Caleb said: Forty years old was I when Moses the servant of the Lord sent me from Kadesh-barnea to spy out the land; and I brought him back word as it was in my heart; and it is written, and now, lo, I am this day fourscore and five years old.24 How old was he when he crossed the Jordan? Seventy eight years;25 and he said, ‘[I am this day] fourscore and five years old’: thus [you have] seven years for the conquest. And how do we know the seven years of division? — I can say, since the conquest took seven [years], the dividing too took seven years. Alternatively, because [otherwise] we cannot explain [the verse] In the fourteenth year after that the city was smitten.26 ‘The Tent of Meeting at Nob and Gibeon lasted fifty-seven years. How do we know it? — Because it is written, And it came to pass, when he made mention of the ark of God, [that he fell from off his seat . . . and died].27 Now it was taught: When Eli the priest died, Shiloh was destroyed and they repaired to Nob; when Samuel the Ramathite died, Nob was destroyed and they went to Gibeon. And it is written, And it came to pass, front the day that the ark abode in Kiriath-jearim, that the time was long, for it was twenty years; and all the house of Israel yearned after the Lord.28 These twenty years [were made up as follows]: Ten years during which Samuel ruled alone,29 one year that Samuel and Saul ruled [together],30 two years that Saul reigned,31 and the seven which David reigned [in Hebron], lec., Josh. XVI, 6: And the border turned about eastward unto Taanath-Shiloh. — He treats Taanath as an adjectival substantive, the lamenting of, from anah to lament (cf. ta'aniah in lsa. XXIX, 2: and there shall be mourning (ta'aniah), and explains it as in the text, and thus infers that sacrifices could be eaten wherever the Tabernacle at Shiloh could be seen. dwelt in the bush. The verse refers to Joseph. Presumably ‘as far as the eye could see’ would embrace the borders of these territories. — This interpretation, of course, is merely aggadic and is not the actual source of the law. treating these as one. Benjamin's. forsaking by the Divine Presence (Shechinah) of this Sanhedrin. territory. territory. Jubilee years did not commence until the land had been divided. The calculation is then as follows: The Temple was built four hundred and eighty years after the Exodus, which was four hundred and forty years after their entry into Eretz Israel. The Temple stood four hundred and ten years, making a total of eight hundred and fifty years from their entry until its destruction, which is thirty-seven Jubilees. Deducting fourteen years for conquest and division, as these did not count for Jubilee, we find that it was destroyed fourteen years before a Jubilee year, and therefore the fourteenth year after its destruction was a Jubilee year. (The Talmud deduces that this was a Jubilee year independently of this calculation.) been four months. together’.