Yoma — Daf 76a

זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום

אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים

דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך

וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו

אמר לו רבי מקרא אני דורש (בראשית ז, כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים

וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז, יא) וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר (תהלים עח, כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו

כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה

תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (תהלים כג, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי

הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר

אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה (במדבר כט, ז) ובעשור (ויקרא כג, כז) ואך בעשור (ויקרא כג, לב) שבת שבתון (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון (ויקרא טז, כט) והיתה לכם

הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת

ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי

אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת

ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש

That is Joshua for whom manna [specially] fell down as it did to1 all Israel, [for] it is written: here, ‘man’,2 and also there it is written: Take thee Joshua, the son of Nun, a man in whom is spirit.3 But perhaps it is Moses, of whom it is said: Now the man Moses was very meek?4 — One may infer ish from ish, but not ish from we-ha-ish.5 R. Simon b. Yohai was asked by his disciples: Why did not the manna come down unto Israel once annually? He replied: I shall give a parable: This thing may be compared to a king of flesh and blood who had one son, whom he provided with maintenance once a year, so that he would visit his father once a year only. Thereupon he provided for his maintenance every day, so that he called on him every day. The same with Israel. One who had four or five children would worry, saying: Perhaps no manna will come down to-morrow, and all will die of hunger. Thus they were found to turn their attention to their Father in Heaven. Another interpretation: They ate it whilst it was yet warm.6 Another interpretation: Because of the burden of the way.7 And it long ago happened that R. Tarfon, R. Ishmael and the Elders were seated and occupied with the portion referring to the manna, and also R. Eleazar of Modiim was seated among them. R. Eleazar of Modim commenced [to expound] and said: The manna which came down unto Israel was sixty cubits high! R. Tarfon said to him: Modite! How long will you rake words together and bring them up against us?8 — He answered: My master! I am expounding a Scriptural verse. Fifteen cubits upward did the waters prevail; and the mountains were covered.9 Were there indeed fifteen cubits [high] in the valley, [fifteen cubits in the lowlands],10 fifteen cubits on the mountains?11 Were the waters standing like a series of walls? And, furthermore, how could the ark come to the top [of the mountains]? Rather, all the fountains of the great deep came up first until the water was even with the mountains, then the water rose fifteen more cubits. Now which measure is larger, that of reward or punishment? You must needs agree that the measure of goodness [reward] is larger. Now with the measure of punishment it is written: The windows of heaven were opened,12 with the measure of goodness, however, it is said: And he commanded the skies above, and opened the doors of heaven; and caused manna to rain upon them for food, and gave them of the corn of heaven.13 [And a Tanna taught]:14 Now how many windows has a door? Four; hence ‘doors’ [imply] eight.15 Thus it is found that the manna which fell upon Israel was sixty cubits. It was taught: Issi b. Judah says: The manna which fell down for Israel rose so high that all the kings of the east and the west could see it, as it is said: [Thou preparest a table before me in the presence of my enemies. . .] my cup runneth over.16 (Abaye said: It is evident from this that the cup of King David in the future world will hold two hundred and twenty-one logs, as it is said: My cup is rewayah [overflowing], and this is the numerical value of rewayah).17 But there is no comparison: there it took forty days, here only one hour;18 or there for all the world, here for Israel alone;19 and it should have been higher still! — [Rather]: R. Eleazar of Modim infers it from the analogy of ‘opened’, ‘opened’.20 [ON YOM KIPPUR] EATING IS FORBIDDEN. To what do the five afflictions correspond? — R. Hisda said: To the five afflictions mentioned in the Torah: And on the tenth day:21 howbeit on the tenth day;22 a sabbath of solemn rest;23 it is a sabbath of solemn rest,24 and it shall be unto you.25 But these are only five, whereas [in our Mishnah] we learned of six [afflictions]? — Drinking is included in eating. For Resh Lakish said: When do we know that drinking is included in eating? Because Scripture said: And thou shalt eat before the Lord thy God . . . the tithe of thy corn, of thy [tirosh] wine, and of thine oil;26 ‘tirosh’ is wine and yet Scripture reads: ‘And thou shalt eat’. Whence this proof? Perhaps it means that he used it as all admixture to elaiogarum?27 For Rabbah b. Samuel said: Elaiogarum contains the juice of beets; oxygarum the sauce of all kinds of boiled vegetables? — Rather, said R. Aha b. Jacob, is that inferred from here: And thou shalt bestow thy money for whatever thy soul desireth, for oxen, for sheep, or for wine, or for strong drink.28 [To] wine and strong drink [applies the term] drinking and yet the Divine Law reads: ‘And thou shalt eat’. How is that [conclusive]? — Perhaps here, too, the implication is that he uses it as an admixture to elaiogarum?- Scripture says ‘Strong drink’, i.e., something which intoxicates.29 But perhaps the reference here is to preserved figs from Keilah, for it was taught: If one [a priest] ate preserved figs from Keilah,30 and drank honey and milk, and thus entered the Sanctuary have come to him there. this rigid rule no analogy from ‘ish’ to ‘ha-ish’ or vice versa could be argued. different levels. measure of punishment (as e.g., Ex. II, 6, 7). There were at least two ‘windows’ of heaven at the flood, as implied in ‘windows’ which poured forth fifteen cubits of rain; the eight windows (of the two doors of heaven) must have produced at least no less, i.e., sixty cubits of manna, since the measure of goodness is surely no smaller than that of punishment. So that ‘sixty’ here is to be taken as minimum. or in the world to come (usual interpretation). whilst the windows of heaven presumably were capable of pouring out the same quantity, the manna confined to a small area should have risen very much higher than the waters, which covered all the earth. for punishment; but merely from the fact that in each case two windows produced a height of fifteen cubits — whether of manna or water.