Yoma — Daf 74b

כוי בריה בפני עצמה היא דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אידי בר אבין אף כל לאתויי כוי כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לרבויי ספיקא אלא בריה שאני הכא נמי בריה שאני

ת"ר (ויקרא טז, כט) תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער תלמוד לומר (ויקרא טז, כט) וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה

ואימא היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה קום תוב בשימשא דומיא דמלאכה מה מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו

תניא אידך תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר ואי זה זה זה פגול ונותר

אביא פגול ונותר שהן בכרת ולא אביא את הטבל שאינו בכרת ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה

אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה

אביא את הנבילה שהוא בלאו ולא אביא את החולין שאינן בלאו ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה

אביא החולין שאינן בקום אכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהן בבל תותירו תלמוד לומר תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה

ואם נפשך לומר הרי הוא אומר (ויקרא כג, ל) והאבדתי את הנפש ההיא ענוי שהוא אבידת הנפש ואיזה זה זה אכילה ושתיה

מאי ואם נפשך לומר וכי תימא בעריות קא מישתעי קרא הרי הוא אומר והאבדתי הנפש ענוי שיש בו אבידת נפש ואי זה זה זה אכילה ושתיה

דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון

ונילף (בראשית לא, נ) מאם תענה את בנותי דנין ענוי דרבים מענוי דרבים ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד

ונילף מענוי דמצרים דכתיב (דברים כו, ז) וירא את ענינו ואמרינן זו פרישות דרך ארץ אלא דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי שמים ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם

(דברים ח, טז) המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל

אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא א"ר זירא מאי קרא (קהלת ו, ט) טוב מראה עינים מהלך נפש אמר ר"ל טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש

(משלי כג, לא) כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר' אמי ור' אסי חד אמר כל הנותן

the koy is a creature by itself. For if you were not to say so, how could R. Idi b. Abin say: ‘Also all’ includes the koy,1 since the koy is a doubtful case and surely no Scriptural text is necessary to cover doubtful cases. Hence [what you must say is] a ‘creature by itself’ is a different case, thus also here [say] ‘a creature by itself’ is a different case. Our Rabbis taught: Ye shall afflict your souls.2 One might assume that one must sit in heat or cold in order to afflict oneself, therefore the text reads: And ye shall do no manner of work;2 just as the [prohibition of] labour [means]: sit and do nothing, so does [the enjoinment of] affliction [signify]: sit and do nothing.3 But say perhaps: If one sit in the sun and is warm, one may not say unto him: rise and sit in the shade; or, when he sits in the shade and is cool, one may not tell him: rise and sit in the sun?4 — It is as with labour: Just as you have made no distinction with regard to labour, so in connection with the [prescribed] affliction5 is no distinction to be made. Another [Baraitha] taught: ‘Ye shall afflict your souls’. One might assume that one must sit in heat or cold to afflict oneself, therefore Scripture said: ‘And ye shall do no manner of work’. Just as in connection with work [the reference is to] something for which one may become culpable also in another connection,6 so with affliction it is to something for which one might become culpable in another connection, and what is that? ‘An abhorred thing’,7 or that which remaineth.8 I shall then include only ‘the abhorred thing’ or that which remaineth, because the penalty there is extirpation but not include tebel,9 since the penalty involved therein is not extirpation, therefore the text reads: ‘Ye shall afflict’, ‘and ye shall afflict your souls’,10 which is inclusive. I might then include tebel, the punishment in connection with which is death,11 but not include carrion, the penalty for eating which is not death, therefore the text reads: ‘Ye shall afflict’, ‘and ye shall afflict your souls’, which is inclusive. I might then include the [eating of] carrion, which involves a [transgression of a] prohibition, but not profane food, [the eating of] which is not prohibited at all, therefore Scripture said: ‘Ye shall afflict’, ‘and ye shall afflict your souls’, which is inclusive. I might then include profane food, the eating of which is not commanded, but exclude terumah,12 the eating of which is commanded, therefore Scripture said: ‘Ye shall afflict’, ‘and ye shall afflict your souls’, which is inclusive. I might then include terumah, which is not subject to the law concerning remaining over, but exclude holy sacrifices, in connection with which the law concerning remaining over applies, therefore the text reads: ‘Ye shall afflict’, ‘and ye shall afflict your souls’, which is inclusive. And if you should have any remark [in objection thereto], [I can reply], Behold Scripture said: And I will destroy that soul,13 i.e., an affliction which causes a destruction of life, and what is that but [the denial of] eating and drinking? What is [meant by]: And if you should have any remark [in objection thereto]? — One might have said Scripture speaks here of marital intercourse,14 therefore the text reads: ‘And I will destroy that soul’, i.e., an affliction which causes the destruction of life, and that is [the abstention from] eating and drinking. The School of R. Ishmael taught: Here the phrase ‘affliction’ is used, and there15 the term ‘affliction’ is used; just as there an affliction through hunger is meant, so is here an affliction through hunger meant. But let us infer from: ‘If thou shalt afflict my daughters’?16 — One should infer concerning the affliction of a community from another affliction of a community, but not for the affliction of a community from the affliction of an individual. But let us infer it from the ‘affliction’ in Egypt, as it is said: And [the Lord] saw our affliction,17 and in connection with which we said: This is the enforced abstinence from marital intercourse? — Rather [answer thus]: One infers for a heavenly affliction from another heavenly affliction, but one should not infer concerning a heavenly affliction from an affliction through human beings.18 Who fed thee in the wilderness with manna . . . that He might afflict thee.19 R. Ammi and R. Assi [are disputing], one said, You cannot compare one who has bread in his basket with one who has none,20 the other said: You cannot compare one who sees what he eats with one who does not see what he is eating.21 R. Joseph said: This is an allusion to [the reason] why blind people eat on without becoming satisfied. Abaye said: Therefore let him who has a meal eat only in daylight. R. Zera said: What Scriptural verse intimates that? Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire.22 Resh Lakish said: Better is the pleasure of looking at a woman than the act itself as it is said: ‘Better is the seeing of the eyes than the wandering of the desire’. When it giveth its colour in the cup, when it glideth down smoothly.23 R. Ammi and R. Assi [dispute concerning it], one said: Whosoever fixes self-affliction by specific activity, such as sitting in the sun on a hot day. suggested. form of abstention from getting comfort. Hence, just as one need not go out of comfortable shade into the sun for the purpose of afflicting oneself, so need one not abstain from a change into shade in order to be afflicted in the sun. the Bible, Deut. XXII, 24 and elsewhere. them Himself- on the Day of Atonement, whereas in Egypt it was Pharaoh who afflicted them. see actually the thing which he was tasting].