Yoma — Daf 45a

שדומה לפז זהב שחוט שנטוה כחוט זהב סגור בשעה שנפתח כל החנויות נסגרות זהב פרוים שדומה לדם הפרים

רב אשי אמר חמשה הן וכל חד וחד אית ביה זהב וזהב טוב תניא נמי הכי בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים

בכל יום מקריב פרס שחרית וכו' בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה תנו רבנן דקה מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות ל, לו) ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה מן הדקה

בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח

והיום (עולין) באמצע (ויורדין) באמצע מאי טעמא משום כבודו דכהן גדול

בכל יום כהן [גדול] מקדש ידיו ורגליו מן הכיור וכו' מאי טעמא משום כבודו של כהן גדול

בכל יום היו שם ארבע מערכות תנו רבנן בכל יום היו שתים מערכות והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת שמוסיפין בו ביום דברי רבי יהודה

רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע אחת של מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת של קיום האש ואחת שמוסיפין בו ביום

רבי (מאיר) אומר בכל יום ארבע והיום חמש אחת של מערכה גדולה ואחת של מערכה שניה של קטורת ואחת של קיום האש ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב ואחת שמוסיפין בו ביום

דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו מנלן אמר קרא (ויקרא ו, ב) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת ורבי יוסי קיום האש מנא ליה נפקא ליה מוהאש על המזבח תוקד בו

ור' יהודה ההוא להצתת אליתא הוא דאתא דתניא היה רבי יהודה אומר מניין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח תלמוד לומר (ויקרא ו, ה) והאש על המזבח תוקד בו אמר רבי יוסי מניין שעושה מערכה לקיום האש תלמוד לומר והאש על המזבח תוקד בו

ורבי יוסי הצתת אליתא מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי שמעון דתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי ר' יהודה אמר לו רבי שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח אלא לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח

ורבי יהודה אי מהתם הוה אמינא קאי אארעא ועביד במפוחא קמ"ל

ורבי מאיר איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנא ליה נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי

ורבנן איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו מהדר להו למערכה גדולה דתניא מניין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב

, because it resembles [the shining jewel] paz. Spun gold, because it is spun like a thread. Locked [rare] gold, because when its sale is opened, all other shops are being locked up.1 Gold of Parwayim, because it looked like the blood of a bullock [par]. R. Ashi said: There are but five [varieties], each having gold and good gold. Thus was it also taught:2 ‘On other days the gold was yellowish, this day it was red and that was the Parwayim gold, which looks like the blood of a bullock.’ ON OTHER DAYS HE WOULD OFFER UP HALF [A MINA] ETC., ON OTHER DAYS IT WAS FINE, TODAY MOST FINE: Our Rabbis taught: Why was it necessary to state ‘beaten small’3 since it is written already: And thou shalt beat some of it very small?4 It is but to intimate that it must be most fine. ON OTHER DAYS THE PRIESTS WOULD COME UP ON THE EASTERN SIDE OF THE RAMP: Because a master said: Any turn you make shall be but to the right, i .e., toward the east.5 BUT TODAY HE COMES UP IN THE MIDDLE, AND GOES DOWN IN THE MIDDLE: Why? To honour the high priest.6 ON ALL DAYS THE HIGH PRIEST SANCTIFIED HIS HANDS AND FEET FROM THE LAVER etc.: Why? To honour the high priest. ON OTHER DAYS THERE WERE FOUR WOOD-PILES THERE: Our Rabbis taught:7 On other days there were two wood-piles, today three; one for the big wood-pile; one for the second pile for the incense, and one which is added for this day;8 this is the opinion of R. Judah. R. Jose said: On other days three, today four: one for the big wood-pile, one for the second pile of the incense, one to keep up the fire,9 and one which was added for this day. R. Meir said: On all days four and today five; one for the big wood-pile, one for the second pile for the incense, one to keep up the fire, and one for [the burning of] limbs and fat-pieces which had not been consumed on the eve, and one which was added on this day. At any rate all are agreed about two, whence do they know it? — Scripture says: It is that which goeth up on its firewood upon the altar all night,10 i.e., the big pile. And the fire of the altar shall be kept burning thereby,10 i.e., the second pile for the incense. Whence does R. Jose infer the [pile for] keeping up the fire? He infers that from: And the fire of the altar shall be kept burning thereby.10 And R. Judah? This [verse] refers to the kindling of the [splinters of] fig-wood,11 for it was taught: R. Judah used to say: Whence do we know that the kindling of the fig-tree splinters must take place only on the top of the altar? To teach us that, it says: ‘And the fire of the altar shall be kept burning thereby’. R. Jose said: Whence do we know that a [special] pile is made up to keep the fire burning? To teach us that it says: ‘And the fire of the altar shall be kept burning thereby.’ But whence does R. Jose infer that the fig-tree splinters must be kindled [on the top of the altar]? — He infers it from whence R. Simeon infers it. For it was taught:12 And the sons of Aaron the priest shall put fire on the altar13 — that teaches that the kindling of the fig-tree wood must be done by a priest and in a ministering vessel;14 thus, R. Judah. R. Simeon said to him: How could it enter your mind that a lay Israelite could come up to the altar? Rather does [this passage] teach that the kindling of the fig-wood must take place on the top of the altar. And R. Judah? If we had to infer it from there, we might assume he may stay on the ground and kindle it with bellows, therefore he informs us [as above]. Whence does R. Meir know about limbs and fat-pieces unconsumed from the eve before [requiring a special pile]?15 — He infers it from ‘And the fire’. And the Rabbis? — They do not interpret the ‘And’ [waw]. But, what, according to the Rabbis, does he do with the limbs and fat-pieces unconsumed from the eve before? — He returns them to the big pile, for it was taught: Whence do we know of limbs and fat-pieces unconsumed from the eve before towards which he has turned is immediately on his right, thus obviating unnecessary movement in the Temple.] movements to the minimum. Var. lec.: ‘They’ i.e., the high priest and those who accompany him as a mark of honour].