Yevamot — Daf 113a

מימנעי ולא נסבי לה

ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואילו חרשת לא אכלה

גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבלות הוא

גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וחרש בפקחת נמי ליכול בתרומה דרבנן גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא

ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה

וקטנה מנלן דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט וקטנה יש לה כתובה

וחרשת מנלן דלית לה כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פקחות אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתובה

ופקח שנשא חרשת או שוטה אפי' כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה

אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה דא"כ מימנעי ולא מינסבי יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא

ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי

אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי

לימא מסייע ליה חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל אין תרומתו תרומה

הוא דאמר כרבי אלעזר דתניא ר' יצחק אומר משום רבי אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי סבירא כרבי אלעזר אשם תלוי נמי ליחייב

בעינן חתיכה משתי חתיכות

ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות והתניא רבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי

שמואל סבר כר' אלעזר בחדא ופליג עליה בחדא

ואיכא דאמרי אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי מיתיבי חמשה לא יתרומו סבר לה כרבי אלעזר

בעא רב אשי מ"ט דר' אלעזר מיפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא

men would abstain from marrying her. And why is there a difference between a minor [and a deaf woman] that the former should be permitted to eat terumah  while a deaf woman  may not? For we learned, 'R. Johanan b. Gudgada testified concerning a deaf girl whom her father gave in marriage  that she may be dismissed by a letter of divorce,  and concerning a minor, the daughter of an Israelite, who was married  to a priest, that she may eat [Rabbinical]  terumah',  while the deaf woman may not eat'!  This  is a preventive measure against the possibility that a deaf man might feed a deaf woman [with such terumah]. Well, let him feed her, [since she is only in the same position] as a minor who eats nebelah!  This  is a preventive measure against the possibility that a deaf [husband] might feed a wife of sound senses [with it]. But even a deaf husband might well feed his wife who was of sound senses with Rabbinical terumah!  — A preventive measure was made against the possibility of his feeding her with Pentateuchal terumah. And why is the minor different [from the deaf woman] that the former should be entitled to her kethubah while the deaf woman is not entitled to her kethubah? — Because if [the latter also were] so [entitled] men would abstain from marrying her. Whence, however, is it inferred that a minor is entitled to a kethubah? — From what we learned: A minor who exercised the right of mi'un, a forbidden relative of the second degree,  and a woman who is incapable of procreation, are not entitled to a kethubah;  but [it follows  that one] released by a letter of divorce,  though a minor, is entitled to receive her kethubah. And whence is it inferred that a deaf woman is not entitled to her kethubah? — From what was taught: If a man who was deaf or an imbecile married women of sound senses [the latter], even though the deaf man recovered his faculties or the imbecile regained his intelligence, have no claim whatsoever on [either of] them.  But if [the men] wished to retain them [the latter] are entitled to a kethubah of the value of  a maneh.  If, however, a man of sound senses married a woman who was deaf or an imbecile, her kethubah is valid, even if he undertook in writing to give her a hundred maneh,  since he himself had consented to suffer the loss.  The reason, then,  is because he himself consented; had he not consented, however, she would receive no kethubah,  since otherwise  men would abstain from marrying her. If so,  a kethubah should have been provided for a woman of sound senses who married a deaf man, since otherwise  [women] would abstain from marrying [deaf men]! — More than the man desires to marry does the woman desire to be taken in marriage. A deaf man once lived in the neighbourhood of R. Malkiu [and the latter] allowed him to take a wife to whom he had assigned in writing a sum of four hundred zuz out of his  estate. Raba remarked: Who is so wise as R. Malkiu who is indeed a great man. He  held the view: Had he wished to have a maid to wait upon him, would we not have allowed one to be bought for him?  How much more, [then, should his desire be fulfilled] here where there are two [reasons for complying with his request]! R. Hiyya b. Ashi stated in the name of Samuel: For [unwitting intercourse with] the wife of a deaf man  no asham talui  is incurred. It might be suggested that the following provides support to his  view: There are five who may not set apart terumah, and if they did so their terumah is not valid. These are they: A deaf man, an imbecile, a minor, he who gives terumah  from that which is not his own, and an idolater who gave terumah from that which belonged to an Israelite; and even [if the latter gave it] with the consent of the Israelite his terumah is invalid!  — He  holds  the same view is R. Eleazar. For it was taught: R. Isaac stated in the name of R. Eleazar that the terumah of a deaf man must not be treated  as profane, because its validity is a matter of doubt.  If he  is of the same opinion as R. Eleazar,  an asham talui also should be incurred!  — It is necessary  [that the offence should be similar to that of eating] one of two available pieces [of meat].  But does R. Eleazar require [a condition similar to that of eating] one of two pieces? Surely, it was taught: R. Eleazar stated: For [eating] the suet of a koy  one incurs the obligation of an asham talui!  — Samuel is of the same opinion as R. Eleazar in one case  but differs from him in the other. Others read: R. Hiyya b. Ashi stated in the name of Samuel: For [unwitting intercourse with] the wife of a deaf man the obligation of an asham talui is incurred.  An objection was raised: There are five who may not set apart terumah!  — He  holds the same view as R. Eleazar. R. Ashi asked: What is R. Eleazar's reason? Is he positive that the mind of a deaf man is feeble but in doubt whether that mind is clear