Sotah — Daf 35a

וילכו ויבאו א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה

(במדבר יג, כז) ויספרו לו ויאמרו באנו וגו' וכתיב אפס כי עז העם אמר רבי יוחנן (סימן אמ"ת לבד"ו לוי"ה) משום ר"מ כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו

(במדבר יג, ל) ויהס כלב את העם אל משה אמר רבה שהסיתן בדברים

פתח יהושע דקא משתעי אמרי ליה דין ראש קטיעה ימלל

אמר אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי אמר להן וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם סברי בגנותיה קא משתעי אישתיקו

אמר להו הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו (במדבר יג, ל) עלה נעלה וירשנו אותה וגו'

והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל וגו' אמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם

(במדבר יג, לב) ארץ אוכלת יושביה היא דרש רבא אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה אני חשבתיה לטובה דכל היכא דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא הם חשבו לרעה ארץ אוכלת יושביה היא

(במדבר יג, לג) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו וגו' אמר רב משרשיא מרגלים שקרי הוו בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי

ולא היא כי הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי וכי חזינהו סלקו יתבי באילני שמעי דקאמרי קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני

(במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו היום [ערב] תשעה באב היה אמר הקב"ה הן בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות

ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכתיב (במדבר יד, י) וכבוד ה' נראה באהל מועד אמר רבי חייא בר אבא מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה

(במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה אמר רבי שמעון בן לקיש שמתו מיתה משונה אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם ונכנסות בלשונם ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו

וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן שנאמר (יהושע ד, יח) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו

נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (יהושע ד, יא) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם

ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר (דברי הימים א יג, ט) ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב"ה עוזא נושאיו נשא עצמו לא כל שכן

(שמואל ב ו, ז) ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל וגו' רבי יוחנן ור"א חד אמר על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו

(שמואל ב ו, ז) וימת שם עם ארון האלהים א"ר יוחנן עוזא בא לעוה"ב שנאמר עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עוזא בא לעוה"ב

(שמואל ב ו, ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא א"ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה

אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה"נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף

דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קיט, נד) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי

אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא

(שמואל א ו, יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון משום דראו ויך (אלהים) רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרין ומשתחוים היו וחד אמר מילי נמי אמור

And Caleb stilled [wa-yahas] the people concerning Moses  — Rabbah said, [It means] that he won them over [hissithan] with words. When Joshua began to address them, they said to him, 'Would this person with the lopped-off head  speak to us!' [Caleb] said [to himself], If I address them [in the same strain as Joshua], they will answer me in like manner and silence me; so he said to them, 'Is it this alone that Amram's son has done to us!'  They thought that he was speaking to censure Moses, so they were silent. Then he said to them, 'He brought us out of Egypt, divided the Red Sea for us and fed us with manna. If he were to tell us, Prepare ladders and ascend to heaven, should we not obey him! Let us go up at once and possess it etc.' But the men that went up with him said: We will not be able etc.  R. Hanina b. Papa said: A grievous statement did they make at that moment, viz. For they are stronger than we — read not than we but than He;  as it were even the master of the house cannot remove his furniture from there. It is a land that eateth up the inhabitants thereof.  Raba expounded: The Holy One, blessed be He, said: I intended this for good  but they thought it in a bad sense. I intended this for good, because wherever [the spies] came, the chief [of the inhabitants] died, so that they should be occupied [with his burial] and not inquire about them.  (Others say that Job died then and the whole world was occupied with mourning for him.) But they thought it in a bad sense: It is a land that eateth up the inhabitants thereof. And we were in our own sight as grasshoppers, and so we were in their sight.  R. Mesharsheya said: The spies were liars. As regards 'we were in our own sight as grasshoppers', very well; but how could they know that 'so we were in their sight'? But it is not so;  for when [the inhabitants] held their funeral-meal  they ate it beneath cedar trees, and when [the spies] saw them they climbed the trees and sat there. Then they heard them say: 'We see men like grasshoppers in the trees'. And all the congregation lifted up their voice and wept.  Rabbah said in the name of R. Johanan: That day was the ninth of Ab;  and the Holy One, blessed be He, said: They are now weeping for nothing, but I will fix [this day] for them as an occasion of weeping for generations. But all the congregation bade them stone them with stones,  and it continues, And the glory of the Lord appeared in the tent of meeting. R. Hiyya b. Abba said: It teaches that they took stones and hurled them against Him Who is above. Even those men that did bring up an evil report of the land died by the plague.  R. Simeon b. Lakish said: They died an unnatural death.  R. Hanina b. Papa said: R. Shila of Kefar Temarthah expounded; It  teaches that their tongue was elongated and reached down to their navel, and worms issued from their tongue and penetrated their navel and from their navel they penetrated their tongue. R. Nahman b. Isaac said: They died of croup. When  the last of the Israelites ascended from the Jordan, the waters returned to their place; as it is said: And it came to pass, when the priests that bore the ark of the covenant of the Lord were come up out of the midst of the Jordan, and the soles of the priests' feet were lifted up unto the dry ground, that the waters of Jordan returned unto their place, and went over all its banks, as aforetime.  Consequently the ark and its bearers and the priests were on one side [of the Jordan] and the Israelites on the other!  The ark carried its bearers and passed over [the river]; as it is said: And it came to pass, when all the people were clean passed over, that the ark of the Lord passed over, and the priests, in the presence of the people.  On that account was Uzza punished, as it is said: And when they came unto the threshing-floor of Chidon, Uzza put forth his hand to hold the ark.  The Holy One, blessed be He, said to him, 'Uzza, [the ark] carried its bearers; must it not all the more [be able to carry] itself!' And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error [shal] etc.  R. Johanan and R. Eleazar [differ on the interpretation of the word 'shal']. One said [that it means] on account of the act of error [shalu];  the other said [that it means] he relieved himself in its presence. And there he died by  the ark of God. R. Johanan said: Uzzah entered the World to Come, as it is stated 'with the ark of God' — as the ark endures for ever, so Uzzah entered the World to Come. And David was angry, because the Lord had broken forth upon Uzzah.  R. Eleazar said: His face was changed [so that it became in colour] like a cake baked upon the coals [hararah]. Are we to infer from this that wherever wa-yihar occurs it has this meaning? — In other passages the word 'af [anger] is added but here it is not added. Raba expounded: Why was David punished?  Because he called words of Torah 'songs', as it is said: Thy statutes have been my songs in the house of my pilgrimage.  The Holy One, blessed be He, said to him, 'Words of Torah, of which it is written: Wilt thou set thine eyes upon it? It is gone,  thou recitest as songs! I will cause thee to stumble in a matter which even school-children know.' For it is written: But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the sanctuary etc.;  and yet [David] brought it in a waggon. And he smote of the men of Beth-Shemesh, because they looked into the ark.  God smote them because they looked into the ark! R. Abbahu and R. Eleazar [differ in their interpretation]; one said that they went on reaping while they prostrated themselves [before the ark];  the other said that they also used this [disrespectful] language to it,