Sotah — Daf 13a

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה

יוסף זכה וכו' מאי שנא מעיקרא דכתיב (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר (בראשית נ, ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ, יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו

א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד

דכתיב (בראשית נ, י) ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה

תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב

(בראשית נ, י) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים

(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן (בראשית לה, כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא

אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה

אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר

חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע

באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (בראשית נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות

מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו'

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף

ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה

רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו

JOSEPH EARNED MERIT etc. Why the difference that first it is written: And Joseph went up to bury his father, and with him went up all the servants of Pharaoh etc.,  followed by, And all the house of Joseph, and his brethren, and his father's house,  and in the sequel it is written: And Joseph returned into Egypt, he and his brethren,  followed by, And all that went up with him to bury his father? — R. Johanan said: At first, before [the servants of Pharaoh] beheld the glory of the Israelites, they did not treat them with respect;  but in the sequel, when they beheld their glory, they treated them with respect. For it is written: And they came to the threshing-floor of Atad;  but is there a threshing-floor for brambles? — R. Abbahu said: It teaches that they surrounded Jacob's coffin with crowns like a threshing-floor which is surrounded with a hedge of brambles, because the sons of Esau, of Ishmael and of Keturah also came. A Tanna taught: They all came to wage war [against the Israelites]; but when they saw Joseph's crown hanging upon Jacob's coffin, they all took their crowns and hung them upon his coffin. A Tanna taught: Sixty-three crowns were hung upon Jacob's coffin. And there they lamented with a very great and sore lamentation.  It has been taught: Even the horses and asses [joined in the lamentation]. When [the cortege] arrived at the Cave of Machpelah, Esau came and wished to prevent [the interment there], saying to them, Mamre, Kiriath-arba, the same is Hebron  — now R. Isaac has said: Kiriath-arba [is so called] because four couples [were buried there], viz. Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebekah, and Jacob and Leah — [Jacob] had buried Leah in his portion and what remains belongs to me'. They replied to him, 'Thou didst sell it'. He said to them, 'Granted that I sold my birth-right, but did I sell my plain heir's right!' They replied: 'Yes, for it is written: In my grave which I [Jacob] have digged for me',  and R. Johanan has said in the name of R. Simeon b. Jehozadak: The word kirah [dig] means nothing else than 'sale' [mekirah], and thus in the coast-towns they use kirah as a term for 'sale'. — He said to them, 'Produce a document [of sale] for me'. They replied to him, 'The document is in the land of Egypt. Who will go for it? Let Naphtali go, because he is swift as a hind'; for it is written: Naphtali is a hind let loose, he giveth goodly words  — R. Abbahu said: Read not 'goodly words' [imre shefer] but imre sefer [words of a document]. Among those present was Hushim, a son of Dan, who was hard of hearing; so he asked them, 'What is happening?' They said to him, '[Esau] is preventing [the burial] until Naphtali returns from the land of Egypt'. He retorted: 'Is my grandfather to lie there in contempt until Naphtali returns from the land of Egypt!' He took a club and struck [Esau] on the head so that his eyes fell out and rolled to the feet of Jacob. Jacob opened his eyes and laughed; and that is what is written: The righteous shall rejoice when he seeth the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked.  At that time was the prophecy of Rebekah fulfilled, as it is written: Why should I be bereaved of you both in one day?  Although the death of the two of them did not occur on the one day, still their burial took place on the same day. — But if Joseph had not occupied himself with [Jacob's burial], would not his brethren have occupied themselves with it? Behold it is written: For his sons carried him into the land of Canaan!  — They said [among themselves], 'Leave him [to conduct the interment]; for the honour [of our father] will be greater [when it is conducted] by kings than by commoners'. WHOM HAVE WE GREATER THAN JOSEPH etc.? Our Rabbis have taught: Come and see how beloved were the commandments by Moses our teacher; for whereas all the Israelites occupied themselves with the spoil, he occupied himself with the commandments, as it is said: The wise in heart will receive commandments etc.  But whence did Moses know the place where Joseph was buried? — It is related that Serah, daughter of Asher, was a survivor of that generation. Moses went to her and asked: 'Dost thou know where Joseph was buried?' She answered him, 'The Egyptians made a metal coffin for him which they fixed in the river Nile so that its waters should be blessed'. Moses went and stood on the bank of the Nile and exclaimed: 'Joseph, Joseph! the time has arrived which the Holy One, blessed be He, swore, "I will deliver you", and the oath which thou didst impose upon the Israelites  has reached [the time of fulfilment]; if thou wilt shew thyself, well and good; otherwise, behold, we are free of thine oath'. Immediately Joseph's coffin floated [on the surface of the water]. Be not astonished that iron should float; for, behold, it is written: As one was felling a beam, the axe-head fell into the water etc. Alas, my master, for it was borrowed. And the man of God said: Where fell it? And he shewed him the place. And he cut down a stick and cast it in thither, and made the iron to swim.  Now cannot the matter be argued by a fortiori reasoning — if iron floated on account of Elisha who was the disciple of Elijah who was the disciple of Moses, how much more so on account of Moses our teacher! R. Nathan says: He was buried in the sepulchre of the kings; and Moses went and stood by the sepulchre of the kings and exclaimed. 'Joseph! the time has arrived which the Holy One, blessed be He, swore "I will deliver you", and the oath which thou didst impose upon the Israelites has reached [the time of fulfilment]; if thou wilt shew thyself, well and good; otherwise, behold, we are free of thine oath'. At that moment, Joseph's coffin shook, and Moses took it and carried it with him. All those years that the Israelites were in the wilderness, those two chests, one of the dead and the other of the Shechinah,  proceeded side by side, and passersby used to ask: 'What is the nature of those two chests?' They received the reply: 'One is of the dead and the other of the Shechinah'. 'But is it, then, the way of the dead to proceed with the Shechinah?' They were told,