Shabbat — Daf 71a

קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת

אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם טחינה אחת היא ומי אית ליה לרבא גרירה והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרין ג' אינו מתכפר

הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן אביי אמר אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן בתר דשמעה מאביי סברה אי הכי טחינה נמי תגרר לטחינה גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה

מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא לר' זירא דבעי רבי זירא מרבי אסי ואמרי לה בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא קצר וטחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות מהו שיצטרפו אמר ליה חלוקין לחטאות ולא מצטרפין

וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והתנן אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אכל חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת זו חומר במינין הרבה ממין אחד וזו חומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית ממין אחד חייב משני מינין פטור

והוינן בה ממין אחד חייב צריכא למימר ואמר ריש לקיש משום בר תוטני הכא במאי עסקינן כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא אמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא קא משמע לן דלקולא לא אמר לחומרא קאמר

והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפי אמר ליה מר ארישא מתני לה וקשיא ליה אנן אסיפא מתנינן לה ולא קשיא לן משני מינין פטור צריכה למימר ואמר ריש לקיש משום בר תוטני לעולם ממין אחד ואמאי קרי ליה שני מינין שאכלו בשני תמחויין ור' יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין והא קא משמע לן דאמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא

מדסיפא מין אחד ושני תמחויין

then [atonement for] the [first] reaping involves [atonement for] the [second] reaping and [atonement for] the [first] grinding involves [atonement for] the [second] grinding.  But if he was [first] apprised of his reaping [performed] in awareness of the Sabbath but unawareness in respect of labours: then [atonement for] this [second] reaping involves [atonement for] the [first] reaping and its accompanying grinding;  but the corresponding [second] grinding remains in its place.  Abaye maintained: [Atonement for the first] grinding involves atonement for the second grinding too: the designation of grinding is the same. Now, does then Raba hold the theory of involvement?  But it was stated: If one eats two olive-sized pieces of heleb  in one state of unawareness,  is apprised of one of them, and then eats another olive-sized piece whilst still unaware of the second — Raba said: If he offers a sacrifice for the first, the first and second are expiated,  but the third is not. If he brings a sacrifice for the third, the third and second are expiated, but not the first. If he offers a sacrifice for the middle one, all are atoned for.  Abaye maintained: Even if he offers a sacrifice for the first, all are expiated! — After hearing from Abaye he adopted it. If so, let grinding too be carried along with grinding?  — He accepts the theory of [direct], but not that of indirect involvement.  The matter that is clear to Abaye and Raba  was a problem to R. Zera: For R. Zera asked R. Assi — others state, R. Jeremiah asked R. Zera: What if one reaped or  ground [corn] of the quantity of half a dried fig in unawareness of the Sabbath but awareness in respect of the labours, then he again reaped or ground [corn] of the quantity of half a dried fig in awareness of the Sabbath but unawareness in respect of the labours; can they be combined?  — Said he to him: They are distinct in respect of sin-offerings,  therefore they do not combine. Now, wherever [acts] are distinct in respect of sin-offerings, do they not combine? Surely we learnt: If one eats heleb and [then again] heleb in one state of unawareness, he is culpable for only one [sin-offering]. If one eats heleb, blood, nothar, and piggul  in one state of unawareness, he is culpable for each separately: in this many kinds [of forbidden food] are more stringent then one kind. — But in the following one kind is more stringent than many kinds: viz., if one eats half the size of an olive and then eats half the size of an olive of the same kind of [commodity],  he is culpable; of two different commodities, he is not culpable. Now we questioned this: 'of the same commodity, he is culpable': need this be stated?  And Resh Lakish said on the authority of Bar Tutani: The reference here is to one e.g., who ate [them] from two tureens,  this being according to R. Joshua, who ruled: Tureens divide.  You might say that R. Joshua rules [thus] whether it leads to leniency or to stringency: hence we are informed that he did not rule thus leniently, but only stringently.  Thus here, though distinct in respect of sin-offerings, yet they combine? — Said he to him: You learn this in reference to the first clause: hence it presents a difficulty to you.  But we learn it in reference to the second clause, and it presents no difficulty to us. [Thus:] 'Of two kinds of [commodities], he is not culpable': need this be said? And Resh Lakish answered on the authority of Bar Tutani: After all, it means of the same kind of [commodity]. Yet why is it designated two kinds of [commodities]? Because he ate them out of two tureens, this agreeing with R. Joshua, who maintained: Tureens divide, and we are informed this: that R. Joshua ruled [thus] both leniently and stringently. Now, since the second clause refers to one kind of [commodity] and two tureens,