Shabbat — Daf 56a

בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א ח, ג) ויהי (כי זקן שמואל ובניו לא הלכו) בדרכיו בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו

אלא מה אני מקיים (שמואל א ח, ג) ויטו אחרי הבצע שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם שנאמר (שמואל א ז, טז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן

כתנאי ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע:

א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א יח, יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו

אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב, ט) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה

אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה

(שמואל ב יב, ט) את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה

דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר (שמואל א יז, יח) ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח

מאי ערובתם תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה

(שמואל ב יב, ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו

מאי טעמא מורד במלכות הוה דאמר ליה (שמואל ב יא, יא) ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים

אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב (מלכים א טו, ה) רק בדבר אוריה החתי

אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי והאמר רב קיבל דוד לשון הרע קשיא

גופא רב אמר קיבל דוד לשון הרע דכתיב (שמואל ב ט, ד) ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל (בלא) דבר וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל (מלא) דבר

מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עילויה מ"ט קיבלה מיניה דכתיב (שמואל ב טז, ב) ויאמר המלך (אל ציבא איה) בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא) יושב בירושלים וגו' ומנא לן דקיבל מיניה דכתיב (שמואל ב טז, ב) ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) המלך

ושמואל אמר לא קיבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב (שמואל ב יט, כה) ומפיבושת בן שאול ירד (לפני) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כיבס וגו' וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח

that Samuel's sons sinned is merely erring. For it is said, And it came to pass when Samuel was old... that his sons walked not in his ways:  thus, they [merely] walked not in his ways, yet they did not sin either. Then how do I fulfil, 'they turned aside for lucre'?  That means that they did not act like their father. For Samuel the righteous used to travel to all the places of Israel and judge them in their towns, as it is said, And he went from year to year in circuit to Beth-el, and Gilgal, and Mizpah; and he judged Israel.  But they did not act thus, but sat in their own towns, in order to increase the fees of their beadles  and scribes. This is a controversy of Tannaim: 'They turned aside for lucre': R. Meir said, [That means,] They openly demanded their portions.  R. Judah said: They forced  goods on private people. R. Akiba said: They took an extra basket of tithes by force. R. Jose said: They took the gifts by force. R. Samuel b. Nahmani said in R. Jonathan's name: Whoever says that David sinned is merely erring, for it is said, And David behaved himself wisely in all his ways: and the Lord was with him.  Is it possible that sin came to his hand, yet the Divine Presence was with him? Then how do I interpret, Wherefore hast thou despised the word of the Lord, to do that which is evil in his sight?  He wished to do [evil], but did not. Rab observed: Rabbi, who is descended from David, seeks to defend him, and expounds [the verse] in David's favour. [Thus:] The 'evil' [mentioned] here is unlike every other 'evil' [mentioned] elsewhere in the Torah. For of every other evil [mentioned] in the Torah it is written, 'and he did,' whereas here it is written, 'to do': [this means] that he desired to do, but did not. Thou hast smitten Uriah the Hittite with the sword:  thou shouldst have had him tried by the Sanhedrin,  but didst not. And hast taken his wife to be thy wife: thou hast marriage rights in her.  For R. Samuel b. Nahmani said in R. Jonathan's name: Every one who went out in the wars of the house of David wrote a bill of divorcement for his wife, for it is said, and bring these ten cheeses unto the captain of their thousand, and look how thy brethren fare, and take their pledge ['arubatham].  What is meant by 'arubatham? R. Joseph learned: The things which pledge man and woman [to one another].  And thou hast slain him with the sword of the children of Ammon:  just as thou art not [to be] punished for the sword of the Ammonites, so art thou not [to be] punished for [the death of] Uriah the Hittite. What is the reason? He was rebellious against royal authority, saying to him, and my lord Joab, and the servants of my lord, are encamped in the open field [etc]. Rab said: When you examine [the life of] David, you find nought but 'save only in the matter of Uriah the Hittite.'  Abaye the Elder pointed out a contradiction in Rab['s dicta]: Did Rab say thus? Surely Rab said, David paid heed to slander? The difficulty remains. [To revert to] the main text: 'Rab said, David paid heed to slander,' for it is written, And the king said unto him, where is he? And Ziba said unto the king, Behold, he is in the house of Machir the son of Ammiel, belo da bar [in Lo-debar].  And it is written, Then David sent, and fetched him out of the house of Machir the son of Ammiel, millo dabar [from Lo-debar].  Now consider: he [David] saw that he [Ziba] was a liar; then when he slandered him a second time, why did he pay heed thereto? For it is written, And the king said, And where is thy master's son? And Ziba said unto the king, Behold, he abideth at Jerusalem [: for he said, To-day shall the house of Israel restore me the kingdom of my father].  And how do we know that he accepted it [the slander] from, him? Because it is written, Then said the king to Ziba, Behold, thine is all that pertaineth unto Mephibosheth. And Ziba said, I do obeisance; let me find favour in thy sight, my lord, O king. But Samuel maintained: David did not pay heed to slander, [for] he saw self-evident things in him,  For it is written, And Mephibosheth the son of Saul came down to meet the king; and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes, etc.  While it is written, And it came to pass, when he was come to Jerusalem to meet the king, that the king said unto him, Wherefore wentest thou not with me, Mephibosheth? And he answered, My Lord, O king, my servant deceived me: for thy servant said, I will saddle me an ass, that I may ride thereon, and go with the king, because thy servant is lame,