Shabbat — Daf 31a

שהמרו זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו אותו היום ע"ש היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות א"ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות

הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות

הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו א"ל בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות א"ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים

אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל א"ל הן א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל א"ל בני מפני מה א"ל מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד:

ת"ר מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב גער בו והוציאו בנזיפה בא לפני הלל גייריה יומא קמא א"ל א"ב ג"ד למחר אפיך ליה א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי א"ל לאו עלי דידי קא סמכת דעל פה נמי סמוך עלי:

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר (שמות כח, ד) ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד אמר הללו למי אמרו לו לכהן גדול אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול בא לפני שמאי אמר ליה גיירני על מנת שתשימני כהן גדול דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה

א"ל כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון שהגיע (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת אמר ליה מקרא זה על מי נאמר א"ל אפי' על דוד מלך ישראל נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה

בא לפני שמאי א"ל כלום ראוי אני להיות כהן גדול והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת בא לפני הלל א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה:

אמר ר"ל מאי דכתיב (ישעיהו לג, ו) והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפ"ה (ישעיהו לג, ו) יראת ה' היא אוצרו

אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו"ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו א"ל עירבת לי בהן קב חומטון א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העליתה

תנא דבי ר"י מערב אדם קב חומטון בכור של תבואה ואינו חושש:

אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו

made a wager with each other, saying, He who goes and makes Hillel angry shall receive four hundred zuz. Said one, 'I will go and incense him.' That day was the Sabbath eve, and Hillel was washing his head. He went, passed by the door of his house, and called out, 'Is Hillel here, is Hillel here?'  Thereupon he robed and went out to him, saying, 'My son, what do you require?' 'I have a question to ask,' said he. 'Ask, my son,' he prompted. Thereupon he asked: 'Why are the heads of the Babylonians round?  'My son, you have asked a great question,' replied he: 'because they have no skillful midwives.' He departed, tarried a while, returned, and called out, 'Is Hillel here; is Hillel here?' He robed and went out to him, saying, 'My son, what do you require?' 'I have a question to ask,' said he. 'Ask, my son,' he prompted. Thereupon he asked: 'Why are the eyes of the Palmyreans  bleared?' 'My son, you have asked a great question, replied he: 'because they live in sandy places.' He departed, tarried a while, returned, and called out, 'Is Hillel here; is Hillel here?' He robed and went out to him, saying, 'My son, what do you require?' 'I have a question to ask,' said he. 'Ask, my son,' he prompted. He asked, 'Why are the feet of the Africans [negroes] wide?' 'My son, you have asked a great question,' said he; 'because they live in watery marshes.'  'I have many questions to ask,' said he, 'but fear that you may become angry.' Thereupon he robed, sat before him and said, 'Ask all the questions you have to ask,' 'Are you the Hillel who is called the nasi  of Israel?' 'Yes,' he replied. 'If that is you,' he retorted, may there not be many like you in Israel. 'Why, my son?' queried he. 'Because I have lost four hundred zuz through you,' complained he. 'Be careful of your moods,' he answered. 'Hillel is worth it that you should lose four hundred zuz and yet another four hundred zuz through him, yet Hillel shall not lose his temper.' Our Rabbis taught: A certain heathen once came before Shammai and asked him, 'How many Toroth  have you?' 'Two,' he replied: 'the Written Torah and the Oral Torah.'  'I believe you with respect to the Written, but not with respect to the Oral Torah; make me a proselyte on condition that you teach me the Written Torah [only].  [But] he scolded and repulsed him in anger. When he went before Hillel, he accepted him as a proselyte. On the first day, he taught him, Alef, beth, gimmel, daleth;  the following day he reversed [them] to him. 'But yesterday you did not teach them to me thus,' he protested. 'Must you then not rely upon me?  Then rely upon me with respect to the Oral [Torah] too.' On another occasion it happened that a certain heathen came before Shammai and said to him, 'Make me a proselyte, on condition that you teach me the whole Torah while I stand on one foot.' Thereupon he repulsed him with the builder's cubit which was in his hand.  When he went before Hillel, he said to him, 'What is hateful to you, do not to your neighbour:  that is the whole Torah, while the rest is the commentary thereof; go and learn it.' On another occasion it happened that a certain heathen was passing behind a Beth Hamidrash, when he heard the voice of a teacher  reciting, And these are the garments which they shall make; a breastplate, and an ephod.  Said he, 'For whom are these?' 'For the High Priest,' he was told. Then said that heathen to himself, 'I will go and become a proselyte, that I may be appointed a High Priest.' So he went before Shammai and said to him, 'Make me a proselyte on condition that you appoint me a High Priest.' But he repulsed him with the builder's cubit which was in his hand. He then went before Hillel, who made him a proselyte. Said he to him, 'Can any man be made a king but he who knows the arts of government? Do you go and study the arts of government!'  He went and read. When he came to, and the stranger that cometh nigh shall be put to death,  he asked him, 'To whom does this verse apply?' 'Even to David King, of Israel,' was the answer. Thereupon that proselyte reasoned within himself a fortiori: if Israel, who are called sons of the Omnipresent,  and who in His love for them He designated them, Israel is my son, my firstborn,  yet it is written of them, 'and the stranger that cometh nigh shall be put to death': how much more so a mere proselyte, who comes with his staff and wallet! Then he went before Shammai and said to him. 'Am I then eligible to be a High Priest; is it not written in the Torah, 'and the stranger that cometh nigh shall be put to death?' He went before Hillel and said to him, 'O gentle Hillel; blessings rest on thy head for bringing me under the wings of the Shechinah!'  Some time later the three met in one place; said they, Shammai's impatience sought to drive us from the world, but Hillel's gentleness brought us under the wings of the Shechinah. Resh Lakish said, What is meant by the verse, and there shall be faith in thy times, strength, salvation, wisdom and knowledge?  'Faith' refers to the Order of Seeds; thy times, the Order of Festivals; strength, the Order of Women; salvation, the Order of Nezikin;  wisdom, the Order of Sacrifices; and knowledge, to the Order of Purity.  Yet even so the fear of the Lord is his treasure. Raba said, When man is led in for Judgment  he is asked, Did you deal faithfully [i.e., with integrity], did you fix times for learning, did you engage in procreation, did you hope for salvation, did you engage in the dialectics of wisdom, did you understand one thing from another.  Yet even so, if 'the fear of the Lord is his treasure,' it is well: if not, [it is] not [well]. This may be compared to a man who instructed his agent, 'Take me up a kor of wheat in the loft,' and he went and did so. 'Did you mix in a kab of humton?'  he asked him, 'No,' replied he. 'Then it were better that you had not carried it up,' he retorted. The School of R. Ishmael taught: A man may mix a kab of humton in a kor of grain, and have no fear. Rabbah b. R. Huna said: Every man who possesses learning without