Shabbat — Daf 113b

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דבור אסור הרהור מותר בשלמא כולהו לחיי אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול מאי היא כי הא דאמר רב הונא אמר רב ואמרי ליה אמר ר' אבא אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה מותר ואם לאו אסור

מתקיף לה רבא היכי ליעביד ליקף קמפיש בהילוכא ליעבר זימנין דמיתווסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי אלא כדבעא מיניה ר' מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי

בעא מיניה ר' מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לאכול אדמה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר אף בחול אסור מפני שהוא מלקה אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו וי"א כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום וגו'

אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול נצטללו לשם [וי"א כאילו אוכל] שקצים ורמשים והא ודאי איתמחויי איתמחו אמרי כיון דמלקי גזרו ביה רבנן דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא ואכל תחלי וקדחו ליה תחליה בלביה ומית

(רות ג, ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך א"ר אלעזר אלו בגדים של שבת (משלי ט, ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי

רות דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן ואילו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה שמואל דאילו עלי קאמר ליה (שמואל א ג, ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך ואילו בדידי' כתיב ביה ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה'

(רות ב, ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאת הלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנין לילך עמהם (רות ב, ה) ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלין לקטה שלשה שבלין אינה לקטה

במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב (רות ב, ח) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים א"ר אלעזר כיון דחזא (רות א, יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאידבוקי בה

(רות ב, יד) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום א"ר אלעזר רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ביה הלום שנאמר (שמואל ב ז, יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום (רות ב, יד) וטבלת פתך בחומץ א"ר אלעזר מכאן שהחומץ יפה לשרב

ר' שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ ומנו מנשה (רות ב, יד) ותשב מצד הקוצרים א"ר אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה שעתידה מלכות בית דוד שתתחלק

(רות ב, יד) ויצבט לה קלי ותאכל אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אהוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבא:

(ישעיהו י, טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש א"ר יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש ר' יוחנן לטעמיה דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותי

ר"א אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש ר' שמואל בר נחמני אמר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

א"ר אחא בר אבא אמר רבי יוחנן

that thy speech [conversation] on the Sabbath should not be like thy speech on weekdays.  'Speaking': speech is forbidden, but thought [about mundane matters] is permitted. Now, as for all [the rest], they are intelligible; but what is meant by, 'that thy walking on the Sabbath shall not be like thy walking on weekdays'? — As R. Huna said in Rab's name-others state, R. Abba said in R. Huna's name: If one is walking on the Sabbath and comes to a stream of water, if he can put down his first foot  before lifting the second,  it is permitted;  otherwise it is forbidden.  Raba demurred: What shall he do? Shall he go round it? Then he increases the walking [distance]!  Shall he cross it [walking through]? His garments may be soaked in water and he is led to wringing [them] out!  Rather [in such a case], since it is impossible [otherwise], it is permitted [to jump across]. But [what is meant]  is as Rabbi asked R. Ishmael son of R. Jose: Is it permitted to take great strides on the Sabbath?  — Who then permitted it on weekdays? he replied; for I maintain that a long stride takes away a five hundredth part of a man's eyesight,  and it is restored to him by the evening Kiddush.  Rabbi asked R. Ishmael son of R. Jose: May one eat earth on the Sabbath?  — Who then permitted it on weekdays? he replied. For I maintain, It is forbidden even on weekdays, because it causes illness. R. Ammi said: He who eats earth of Babylon is as though he ate the flesh of his ancestors;  some say, It is as though he ate of abominations and creeping things, because it is written, And he dissolved every living thing, etc.  Resh Lakish said, Why is it [Babylon] called Shinar? Because all the dead of the Deluge were shaken out [deposited] thither [nin'aru lesham]. R. Johanan said: Why was it called Mezulah [depth]? Because all the dead  of the Deluge were dumped  there. 'Some say, It is as though he ate of abominations and creeping things.' But these were certainly completely dissolved?  Rather because they cause illness the Rabbis forbade them. For a certain man ate 'gargishta  and [then] ate cress, and the cress sprouted up into his heart  and he died. Wash thyself therefore, and anoint thee, and put they raiment upon thee.  R. Eleazar said: This refers to the Sabbath garments. Give instructions to a wise man, and he will be yet wiser.  R. Eleazar said: This alludes to Ruth the Moabitess and Samuel of Ramah.  'Ruth' — for whereas Naomi said to her, Wash thyself therefore, and anoint thee, and put thy raiment upon thee, and get thee down to the threshing floor, yet of her it is written, And she went down unto the threshing-floor, and [only] subsequently, and did according to all that her mother-in-law bade her.  'Samuel': for whereas Eli said to him, Lie down: and it shall be, if he call thee, that thou shalt say, Speak, Lord, for thy servant heareth;  yet of him it is written, And the Lord came, and stood, and called as at other times, Samuel, Samuel. Then Samuel said, Speak; for thy servant heareth,  but he did not say, Speak, Lord. And she went and came and gleaned in the field.  R. Eleazar said: She repeatedly went and came until she found decent men whom to accompany. Then said Boaz unto his servant that was set over [he reapers, whose damsel is this?  Was it then Boaz's practice to enquire about damsels?  — Said R. Eleazar: He perceived a wise dealing  in her behaviour, two ears of corn  she gleaned; three ears of corn she did not glean.  It was taught: He perceived modest behaviour in her, the standing ears  [she gleaned] standing; the fallen [she gleaned] sitting. And cleave here by my maidens:  was it then Boaz's practice to cleave  to the women?  — Said R. Eleazar, As soon as he saw that, 'and Orpah kissed her mother-in-law, but Ruth cleaved unto her,'  he said, It is permitted to cleave unto her. And at meal-time Boaz said unto her, Come hither:  Said R. Eleazar, He intimated to her,  The royal house of David is destined to come forth from thee, [the house] whereof 'hither' is written, as it is said, Then David the king went in, and sat before the Lord, — and he said, Who am I, O Lord God, and what is my house, that thou hast brought me hither? And dip thy morsel in vinegar.  R. Eleazar said: Hence [it may be deduced] that vinegar is beneficial in hot weather. R. Samuel b. Nahmani said: He intimated to her, A son is destined to come forth from thee whose actions shall be as sharp  as vinegar; and who was it, Manasseh — And she sat beside the reapers.  R — Eleazar observed: At the side of the reapers, but not in the midst of the reapers: he [Boaz] intimated to her  that the Kingdom of the House of David was destined to be divided.  And he reached her parched corn, and she did eat [and was sufficed, and left thereof]:  Said R. Eleazar: 'She ate' in the days of David, 'she was sufficed' in the days of Solomon, 'and she left over' in the days of Hezekiah.  Some there are who interpret, 'She ate' in the days of David and Solomon, and 'she was sufficed' in the days of Hezekiah, 'and she left over' in the days of Rabbi.  For a Master said, Rabbi's house steward was wealthier than King Shapur.  In a Baraitha it was taught: 'And she ate', in this world; 'and she was sufficed', in the days of the Messiah: 'and she left over', in the future that is to come. And beneath his glory shall he kindle a burning like the burning of a fire.  R. Johanan said: That which is 'beneath' his glory [shall be burnt], but 'glory' is not literal.  R. Johanan is consistent with his opinion, for R. Johanan called his garments 'my honourers'. R. Eleazar said, 'and beneath his glory' means literally instead of his glory.  R. Samuel b. Nahmani interpreted: 'And beneath his glory' [must be understood] like the burning of the sons of Aaron; just as there the burning of the soul [is meant], while the body remained intact,  so here too, the burning of the soul, while the body remains intact. R. Aha b. Abba said in R. Johanan's name: