Sanhedrin — Daf 95a

(ישעיהו י, ל) עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא עלה מענתות דכתיב (ירמיהו א, א) דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין

מי דמי התם ארי הכא ליש אמר רבי יוחנן ששה שמות יש לארי אלו הן (בראשית מט, ט) ארי (שופטים יד, ה) כפיר (בראשית מט, ט) לביא (ישעיהו ל, ו) ליש (תהלים צא, יג) שחל (איוב כח, ח) שחץ אי הכי בצרו להו עברו מעברה תרתי נינהו

מאי (ישעיהו י, לב) עוד היום בנוב לעמוד אמר רב הונא אותו היום נשתייר מעונה של נוב אמרי ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא בחד יומא

כי מטו לירושלם שדי ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעילוי שורה עד דחזיוה לכולה ירושלם כי חזייה איזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי ועלה כבשית כל מדינתא הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה וקם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלם

אמרי נישדי ביה ידא האידנא אמר להו תמהיתו למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה מיד (מלכים ב יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא

(שמואל ב כא, טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו

רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי

יומא חד נפק לשכור בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה אותביה ושדייה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח, לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי

ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי

רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עילויה סברא למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה

כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלין לי פתקיה לדוד לעילא ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עלה ונקטל אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא

ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין

א"ל מאי בעית הכא א"ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותיך בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער

א"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (שמואל ב כא, יז) ויעזור לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה

הוה קא רדיף בתרייהו כי מטא קובי אמרי קום ביה כי מטא בי תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה וקטליה היינו דכתיב (שמואל ב כא, יז) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל

ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה אבישי בן צרויה הא דאמרן אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד, מב) ואבוא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק יעקב אבינו

What is meant by, As yet shall he halt at Nob that day?  — R. Huna said: [Only] that day was left for [the punishment of] the crime [committed] in Nob.  So his soothsayers said to him, 'If thou proceedest now [to attack], thou wilt conquer it; if not, thou wilt not conquer it.' Therefore the journey that should have taken ten days to make he completed in one day.  When Jerusalem was reached, mattresses were piled up for him until, by ascending and sitting on the uppermost, he saw the whole of Jerusalem. On beholding it, it appeared small in his eyes. 'Is this the city of Jerusalem,' he exclaimed, 'for which I set all my troops in motion, and conquered the whole country? Why, it is smaller and weaker than all the cities of the nations which I have subdued by my might!'  Then he arose and shook his head and waved his hand to and fro contemptuously toward the Temple in Zion, against the [Temple] Court in Jerusalem.  They [the astrologers] urged, 'Let us attack immediately.'  'Ye are too worn out,' he replied, 'but to-morrow let each of you bring me a stone, and we shall stone it.'  Straightway, And it came to pass that night that the angel of the Lord went out, and smote in the camp of the Assyrians an hundred fourscore and five thousand: and when they arose early in the morning, behold, they were all dead corpses.  R. Papa said: Thus men say: If the verdict is postponed overnight, it comes to nought. And Ishbi-benob, which was of the sons of the giant, the weight of whose spear weighed three hundred shekels of brass in weight, he being girded with a new sword, thought to have slain David.  What is meant by 'And Ishbi-be-nob'? — Rab Judah said in Rab's name: A man who came on account of Nob.  [For] the Holy One, blessed be He had said to David, 'How long will this crime be hidden in thy hand. [i.e.. unpunished]. Through thee Nob, the city of Priests, was massacred; through thee Doeg the Edomite was banished; and through thee Saul and his three sons were slain:  wouldst thou rather thy line to end, or be delivered unto the enemy's hand? He replied: 'Sovereign of the Universe! I would rather be delivered into the enemy's hand than that my line should end.'  One day, when he [David] ventured forth to Sekhor Bizzae,  Satan appeared before him in the guise of a deer. He shot arrows at him, but did not reach him, and was thus led on until inveigled into the land of the Philistines. When Ishbi-benob espied him, he exclaimed, 'It is he who slew my brother Goliath.' So he bound him, doubled him up and cast him under an olive press; but a miracle was wrought, and the ground softened under him. Hence it is written, Thou hast enlarged my steps under me, that my feet did not slip.  Now that day was Sabbath Eve, and Abishai the son of Zeruiah,  washing his head in four gribahs  of water, remarked some blood-stains [therein]. Others say a dove came and beat [its wings] before him. Thereupon he reasoned: Israel  is likened to a dove, as it is written, ye are as the wings of a dove covered with silver;  this must be an intimation that David is in trouble. So he went to his house, but did not find him. Now, said he, we learnt, One may not ride upon his [sc. a king's] horse, nor sit upon his seat, nor use his sceptre:  but how is it in a time of danger? So he went and propounded the question in the schoolhouse, and was answered, 'In time of danger, it is permitted.' He then mounted his [sc. David's] mule and rode off,  and the earth contracted under him.  Whilst riding, he saw Orpah his [sc. Ishbi-benob's] mother spinning. On descrying him, she broke off [the thread of] the spindle and threw it [the spindle] at him, intending to kill him. Then she said, 'Young man, bring me the spindle.'  but he threw it on the top of her head instead, and killed her. When Ishbi-benob beheld him, he said [to himself], Now that there are two they will slay me. So he threw David up [in the air] and stuck his spear [into the earth], Saying. 'Let him fall upon it, and perish;' but Abishai pronounced the Divine Name, by means of which David was held suspended between heaven and earth. (Why did not David pronounce it himself? — Because 'a prisoner cannot free himself from prison.') [Abishai] then enquired of him, 'What dost thou here?' — 'Thus did God speak unto me,  and thus did I answer Him,' replied he. 'Reverse thy prayer.' said he: 'let thy grandson sell wax rather than that thou shouldst suffer.'  'If so,' said he, 'do thou aid me [to reverse it].' Hence it is written, But Abishai the son of Zeruiah succoured him,  upon which Rab Judah commented in Rab's name: He succoured him in prayer. Abishai then [again] pronounced the Divine Name and brought him down  [from midair, where he was still suspended]. Now Ishbi-benob was pursuing them. When they reached Kubi  they said to [each other], 'Let us stand [and fight] against him.' [But they were still afraid, and proceeded further.] When they reached Bethre  they said, 'Can two whelps kill a lion?'  So they taunted him, 'Go and find thy mother Orpah in the grave.' On their mentioning his mother's name to him  his strength failed, and they slew him. Hence it is written, Then the men of David sware unto him, saying, Thou shalt no more go out with us unto battle, that thou quench not the light of Israel. Our Rabbis taught: For three did the earth shrink: Eliezer, Abraham's servant, our father Jacob, and Abishai the son of Zeruiah. Abishai the son of Zeruiah, as has just been narrated. Eliezer, Abraham's servant, as it is written, And I came this day unto the well,  implying that he had set out on that day.  Our father Jacob,