Sanhedrin — Daf 76a

מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא שאמו בסקילה

ועוד הוא כהיא מה היא לא חלקתה בה בין בתה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין בתו לאם אמו

ולמאן דאמר סקילה חמורה מהאי קושיא לא נידונה

אי מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה

אמר אביי אמר קרא אשת בנך היא משום אשת בנך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת בנה

רבא אמר בין למ"ד דון מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה לא אתיא

למאן דאמר דון מינה ומינה מה הוא כלתו אסורה אף היא נמי כלתה אסורה ומינה מה הוא בסקילה אף היא נמי בסקילה

למ"ד סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה

ועוד בתה בשרפה וכלתה בסקילה הוא בעצמו יוכיח דבתו בשרפה וכלתו בסקילה

אלא מה הוא לא חלקת בו בין אמו לכלתו אף היא לא תחלוק בה בין אמה לכלתה ולמ"ד שרפה חמורה מהאי קושיא לא נידונין

ולמ"ד דון מינה ואוקי באתרה מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה ואוקי באתרה התם הוא דבסקילה אבל הכא בשרפה כדאשכחן באמה

למ"ד סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה

ועוד מה הוא חלקת בו בין בתו לכלתו אף היא תחלוק בה בין בתה לכלתה ולמ"ד נמי שרפה חמורה מהאי קושיא לא נידונין

בתו מאנוסתו מנין האמר אביי ק"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן

וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא

רבא אמר אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה

תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר (ויקרא כא, ט) ובת איש כהן

אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה

אמר אביי אמר קרא (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת מי שמחללת את אביה יצתה זו שאביה מחללה

רבא אמר בשלמא התם אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקימתה אדינא דבת ישראל הכא אדינא דמאן מוקמת ליה אדינא דפנוייה מוקמת ליה

אזהרה לבתו מאנוסתו מניין בשלמא לאביי ורבא מהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה

אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי אמר רבי אילעא אמר קרא (ויקרא יט, כט) אל תחלל את בתך להזנותה

מתקיף לה רבי יעקב אחוה דרב אחא בר יעקב האי אל תחלל את בתך להזנותה להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא אל תחלל את בתך להזנותה יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר ת"ל להזנותה בחילול שבזנות הכתוב מדבר במוסר את בתו שלא לשם אישות

אם כן לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל שמע מינה תרתי ואביי ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה אמר רבי מני זה המשיא את בתו לזקן

כדתניא אל תחלל את בתך להזנותה רבי אליעזר אומר זה המשיא את בתו לזקן ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת

אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת אטו המשהא בתו בוגרת לאו רשע ערום הוא

אמר אביי

But if so,  just as his daughter-in-law is forbidden him, so is his wife's daughter-in-law forbidden him?  Abaye answered: The Writ saith, [Thou shalt not uncover the nakedness of thy daughter-in-law:] she is thy son's wife;  teaching, you can punish only for incest with his son's wife, but not with her [his wife's] son's wife. Raba said: Whether it be maintained, 'judge from it in its entirety,' or 'judge from it and place it on its own basis', this could not be deduced. For on the first view, [the deduction would proceed thus:] just as his daughter-in-law is forbidden him, so is her's forbidden him. [Then carrying through the analogy] 'in its entirety,'just as in his case [the penalty] is stoning,  so in her case is the penalty stoning. But if we regard stoning severer, this analogy can be refuted. [Thus]: Why is his [daughter-in-law forbidden]? Because his mother is forbidden him on pain of stoning: Can you then say the same of her daughter-in-law, seeing that incest with her mother incurs only death by fire?  Moreover, her daughter is forbidden on pain of burning: shall her daughter-in-law be forbidden on pain of stoning?  [This is no difficulty, for] let his own case prove it: his own daughter is forbidden by fire, yet his daughter-in-law by stoning. But [refute the analogy thus:] just as in his case, thou drawest no distinction between his mother and his daughter-in-law, so in her's [his wife's], you can draw no distinction between her mother and her daughter-in-law.  And on the view that burning is considered more severe, the analogy cannot be made because of this last difficulty.  Whilst on the view, 'judge from it and place it on its own basis,' [the deduction would proceed thus:] just as his daughter-in-law is forbidden him, so is her daughter-in-law forbidden; and place it on its own basis, thus: in the former case, [his daughter-in-law] the punishment is stoning; but in the latter, burning, the punishment we find for incest with her mother. But if stoning is severer, this can be refuted. [Thus]: Why is his daughter-in-law forbidden? Because his mother is forbidden him on pain of stoning. But can you say the same of her daughter-in-law, seeing that her mother is forbidden only on pain of burning! Moreover, just as in his case, you draw a distinction between his daughter [punished by burning] and his daughter-in-law [by stoning], so in her case, you should draw a distinction between her daughter and her daughter-in-law.  And even on the view that burning is severer, the analogy cannot be made on account of this last difficulty. Whence do we know that his daughter by a seduced woman [not his wife] is forbidden him?  — Abaye said:  This may be proved by arguing from the minor to the major; if he is punished for incest with his daughter's daughter, surely he is punished for his own daughter!  But can punishment be imposed as the result of an ad majus conclusion? — The argument merely illumines the prohibition.  Raba answered: R. Isaac b. Abudimi said unto me; we learn identity of law from the fact that 'hennah' [they] occurs in two related passages, and likewise 'zimmah' in two. The father of R. Abin learned: Because we have no express sanction [from Scripture that incest] with an illegitimate daughter [is punished by burning], therefore the Writ must say, And the daughter of a man [and] a priest, if she profane herself through her father, she profaneth him; she shall burnt with fire.  If so, just as in the case of a priest's [adulterous] daughter, only she is burnt, but not her paramour, so for incest with an illegitimate daughter, only she should be burnt, but not her paramour?  — Abaye answered: The Writ sayeth, she profaneth her father, teaching that this applies only to a case where she profaneth her father, excluded thus is this case,  since her father profanes her,  Raba answered, In the former case  you rightly exclude him from the penalty of a priest's daughter, and assimilate him to an Israelite's daughter.  But in this case,  to whom will you assimilate him? to an unmarried woman? Now, whence do we derive a formal prohibition of incest with an illegitimate daughter? This is in order according to Abaye and Raba: from the verse from which they deduce punishment, they also learn the prohibition.  But what of the deduction made by R. Abin's father?  — R. Elai answered: The Writ sayeth, Do not profane thy daughter to cause her to be whore.  R. Jacob, the brother of R. Aha b. Jacob objected: Is this verse, Do not profane thy daughter to cause her to be a whore, employed for this purpose? But it is needed for that which has been taught: 'Do not profane thy daughter, to cause her to be a whore' I might think that this prohibits  a priest from marrying his daughter to a Levite or an Israelite:  therefore Scripture states, 'to cause her to be a whore', shewing that the reference is only to profanation by harlotry, thus prohibiting the giving over of one's daughter for sex purposes without marriage intention'? If so, Scripture should have said al tahel; why al tehallel? — That both may be deduced from it. Now, how do Abaye and Raba utilize the verse, Do not profane thy daughter to cause her to be a whore? — R. Mani said: [According to them] this refers to one who marries his [young] daughter to an old man.  As it has been taught: Do not profane thy daughter to R. Kahana said on R. Akiba's authority: The only poor in Israel is the subtly wicked and he who delays in marrying off his daughter, a bogereth.  But is not one who thus delays himself subtly wicked?  Abaye answered: