Sanhedrin — Daf 64a

הס שלא להזכיר בשם ה' שלא לימדו אביו ואמו

מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה לקיים מה שנאמר (ויקרא כו, ד) ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם בתר דאביקו ביה

ת"ש (נחמיה ט, ד) ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר דאביקו ביה

יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת

אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת

נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה

א"ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה דכתיב (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה

אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר בידייהו

חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר אמרה תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל ע"ז שבעולם עמדה (ועבדה) לכל ע"ז שבעולם כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה אמרה מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה ולא תעבוד ע"ז בכך

אתם בית ישראל אינן כן (במדבר כה, ה) הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם כשתי תמרות הדבוקות זו בזו

במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד ע"י אשה ואתם הדבקים בה' אלהיכם דבוקים ממש

ת"ר מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמר לה ומאי איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך

הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג דמיכוין לביזוי הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמיכוין למירגמיה

רב מנשה הוה קאזיל לבי תורתא אמרו לו ע"ז היא דקאי הכא שקל פיסא שדא ביה אמרו לו מרקוליס היא אמר להו הזורק אבן למרקוליס תנן

אתא שאל בי מדרשא א"ל הזורק אבן במרקוליס תנן אף על גב דמיכוין למירגמיה אמר להו איזיל אישקלה א"ל אחד הנוטלה ואחד הנותנה חייב כל חדא וחדא רווחא לחבירתה שביק:

מתני׳ הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש:

גמ׳ קתני ע"ז וקתני מולך אמר רבי אבין תנן כמאן דאמר מולך לאו ע"ז היא דתניא אחד למולך ואחד לשאר ע"ז חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר למולך חייב שלא למולך פטור

אמר אביי רבי אלעזר בר' שמעון ור' חנינא בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד רבי אלעזר בר' שמעון הא דאמרן רבי חנינא בן אנטיגנוס דתניא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפי' צרור ואפי' קיסם

רבא אמר מולך עראי איכא בינייהו

Come and hear: And they cried with a loud voice unto the Lord their God.  Now what did they say? — Rab Judah, or as others maintain R. Jonathan said: [They cried this:] 'Woe, woe, it is that [sc. idolatry] which destroyed the Sanctuary, burnt the Temple, slew the righteous, and exiled Israel from their land; and still it sports amongst us! Hast Thou not set it before us that we might be rewarded [for withstanding its allurements]? But we desire neither temptation nor reward!'  — That too was after they were seduced by it. [Continuing Rab Judah's statement:] They fasted for three days, entreating for mercy; thereafter their sentence fell from Heaven, the word emeth [truth] written upon it. (R. Hanina said: This proves that the seal of the Holy One, blessed be He, is emeth.) The shape of a fiery lion's whelp issued from the Holy of Holies, and the Prophet said to Israel, That is the Tempter of Idolatry. Whilst they held it fast, a hair [of its body] fell out, and his roar of pain was heard for 400 parasangs.  [In perplexity] they cried: 'What shall we do? Maybe Heaven will pity him !' The prophet answered: Cast him into a lead cauldron, and cover it with lead to absorb his voice, as it is written, And he said, This is wickedness; and he cast it into the midst of the ephah: and he cast the weight of lead upon the mouth Rab Judah said in Rab's name: A gentile woman once fell sick. She vowed, 'If I recover, I will go and serve every idol in the world.' She recovered, and proceeded to serve all idols. On reaching Peor, she asked its priests, 'How is this worshipped'? They replied, 'People eat beets, drink strong drink, and then uncover themselves before it.' She replied, 'I would rather fall sick again than serve an idol in such a manner.' But ye, O House of Israel,  were not so [as it is written, Slay ye every one his men] that were joined unto Baal Peor:ye were attached to it like an air-tight lid.11 Whereas, Whilst ye that did cleave unto the Lord your God,  implies merely like two dates sticking to each other.  In a Baraitha it has been taught: that were joined unto Baal Peor: [loosely] like a bracelet on the hands of a woman;  whereas Whilst ye that did cleave unto the Lord your God indicates that they were firmly attached. Our Rabbis taught: Sabta, a townsman of Avlas,  once hired an ass to a gentile woman. When she came to Peor, she said to him, 'Wait till I enter and come out again.' On her issuing, he said to her, 'Now do you wait for me too until I go in and come out again.' He that uncovers himself before Baal Peor thereby serves it, even if his intention was to degrade it. He who casts a stone at Merculis thereby serves it, even if his intention was to bruise it. R. Manasseh was going to Be Toratha.  On the way he was told, 'An idol stands here.' He took up a stone and threw it at the idol's statue. Thereupon they said to him: 'It is Merculis'. He said to them, 'But we have learned, HE WHO CASTS A STONE FOR MERCULIS  THEREBY SERVES IT.' So he went and inquired at the Beth Hamidrash [whether he had done wrong, since his action was a gesture of contempt]. They informed him, We have learned, HE WHO CASTS A STONE AT MERCULIS  [thereby serves it] — that is to say even if it is merely to bruise it. He said to them, 'Then I will go and remove it.' But they replied, 'Whether one casts a stone or removes it, he incurs guilt, because every stone thus removed leaves room for another.' MISHNAH. HE WHO GIVES OF HIS SEED TO MOLECH INCURS NO PUNISHMENT UNLESS HE DELIVERS IT TO MOLECH AND CAUSES IT TO PASS THROUGH THE FIRE. IF HE GAVE IT TO MOLECH BUT DID NOT CAUSE IT TO PASS THROUGH THE FIRE, OR THE REVERSE, HE INCURS NO PENALTY, UNLESS HE DOES BOTH. GEMARA. The Mishnah  teaches idolatry and giving to Molech.21 R. Abin said: Our Mishnah is in accordance with the Abaye said: R. Eleazar son of R. Simeon and R. Hanina b. Antigonus said the one and same thing. R. Eleazar son of R. Simeon, that which has just been stated. R. Hanina b. Antigonus — as it has been taught: R. Hanina b. Antigonus said: Why did the Torah employ the word Molech? To teach that the same law applies to whatever they proclaimed as their king, even a pebble or a splinter.Rabina  said: The difference between them is in respect of a temporary Molech.