Sanhedrin — Daf 52a

האי (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת מאי דריש ביה

מבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרין ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצא זו מחלציו

אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא:

זו מצות הנסקלין: מאי תנא דקתני זו מצות הנסקלין

משום דתנא נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואיידי דקא בעי למיתנא מצות הנשרפין תנא נמי זו מצות הנסקלין:

מתני׳ מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו

ר' יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו

אמר רבי אלעזר (בן) צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמר לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי:

גמ׳ מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר

מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב (במדבר יז, ג) ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים

ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם

כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (תהלים לה, טז) בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו

ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה דכתי' (ויקרא י, ב) וימותו לפני ה' כעין מיתה

ואידך ההוא שריפה ממש הואי ומאי דכתיב וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום

והכתיב (ויקרא י, ב) ותאכל אותם אותם ולא בגדיהם

ונילף מפרים הנשרפים מה להלן שריפה ממש אף כאן שריפה ממש

מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פיגול

אדרבה מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות

הנך נפישין

מאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שריפה ממש הואי ונילף מינה

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

וכי מאחר דאיכא דרב נחמן גזרה שוה למה לי

אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל קמ"ל:

וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני

אמר רבי (אליעזר)

THAT IS THE MANNER OF STONING. To what does this refer?  — To the statement [in a preceding Mishnah]: When the verdict [of guilty] was finally announced, he [the accused] was led out to be stoned …  Now, the scaffolding [for stoning] was twice a man's height etc.  And because the Tanna is about to teach the manner of death by fire, he sums up the foregoing with the words: THAT IS THE MANNER OF STONING etc. MISHNAH. THE MANNER IN WHICH BURNING IS EXECUTED IS AS FOLLOWS: HE WHO HAD BEEN THUS CONDEMNED WAS LOWERED INTO DUNG UP TO HIS ARMPITS, THEN A HARD CLOTH WAS PLACED WITHIN A SOFT ONE,  WOUND ROUND HIS NECK, AND THE TWO LOOSE ENDS PULLED IN OPPOSITE DIRECTIONS, FORCING HIM TO OPEN HIS MOUTH. A WICK WAS THEN LIT, AND THROWN INTO HIS MOUTH, SO THAT IT DESCENDED INTO HIS BODY AND BURNT HIS BOWELS. R. JUDAH SAID: SHOULD HE HOWEVER HAVE DIED AT THEIR HANDS [BEING STRANGLED BY THE BANDAGE BEFORE THE WICK WAS THROWN INTO HIS MOUTH, OR BEFORE IT COULD ACT], HE WOULD NOT HAVE BEEN EXECUTED BY FIRE AS PRESCRIBED. HENCE IT WAS DONE THUS: HIS MOUTH WAS FORCED OPEN WITH PINCERS AGAINST HIS WISH, THE WICK LIT AND THROWN INTO HIS MOUTH, SO THAT IT DESCENDED INTO HIS BODY AND BURNT HIS BOWELS. R. ELEAZAR B. ZADOK SAID: IT ONCE HAPPENED THAT A PRIEST'S DAUGHTER COMMITTED ADULTERY, WHEREUPON BUNDLES OF FAGGOTS WERE PLACED ROUND ABOUT HER AND SHE WAS BURNT. THE SAGES REPLIED, THAT WAS BECAUSE THE BETH DIN AT THAT TIME WAS NOT WELL LEARNED IN LAW. GEMARA. What is meant by a WICK? — R. Mathna said: A lead bar. Whence do we know this?  — It is inferred from the fact that burning is decreed here;  and was also the fate of the assembly of Korah,  just as there the reference is to the burning of the soul, the body remaining intact, so here too. R. Eleazar said: It is deduced from the employment of the word 'burning' here and in the case of Aaron's sons;  just as there the burning of the soul is meant, while the body remained intact, so here too. Now, he who deduces it from the assembly of Korah, whence does he know [that they were thus burnt]? — Because it is written: [Speak unto Eleazar … that he take up the censers out of the burning … The censers of these sinners against their own souls,  implying that their souls were burned, but their bodies were unharmed. And the other?  He maintains that they were literally burnt [i.e., their bodies], and what is the meaning of against their own souls? — That they incurred the punishment of fire because of [the pollution of] their souls; as Resh Lakish [taught]. For R. Simeon b. Lakish said: What is the meaning of the verse, with hypocritical mockers in feasts, they gnashed upon me with their teeth?  Because they hypocritically [i.e., polluting their own sincerity] flattered Korah in return for the feast he set before them, the Prince of Gehenna  gnashed his teeth against them [for their destruction]. Now he [R. Eleazar] who infers it from the sons of Aaron, whence does he know [that their bodies were not burnt]? — Because it is written, And they died before the Lord,  teaching that it was like normal death [from within]. And the other? — He maintains that they were actually burnt, whilst the verse, And they died before the Lord, shews that the fire commenced from within, as in normal death. For it has been taught: Abba Jose b. Dosethai said: Two streams of fire issued from the Holy of Holies, branching off into four, and two entered into each of their nostrils and burned them.  But it is written, And the fire devoured them?  — This implies them but not their garments. But why should we not learn [the manner of death by fire] from the bullocks that were burnt,  just as there they were actually burnt, so here too? — It is logical to learn this from man, because these have the following points in common: — [i] man, [ii] sin, [iii] soul, and [iv] piggul.  On the contrary, should we not compare it rather to the burnt bullocks, since they have in common [i] the carrying out of God's command, and [ii] permanency?  — Even so, the others have more in common. Now, he who deduces it from the assembly of Korah, why did he not learn it from Aaron's sons? — Because they were actually burnt [this being his opinion]. Then why not deduce from them [that this shall be the method of burning]? — R. Nahman answered in the name of Rabbah b. Abbuha: The verse saith, But thou shalt love thy neighbour as thyself,  [which implies:] choose an easy death for him.  Now, since we have R. Nahman's dictum, what need is there of the gezerah shawah? — But for the gezerah shawah — I would think that burning of the soul, the body remaining intact, is not deemed burning at all; whilst as for [the implication of the verse], Thou shalt love thy neighbour as thyself, this can be fulfilled by piling up an abundance of faggots to cause a speedy death. Hence the teaching of the gezerah shawah. Moses and Aaron once walked along, with Nadab and Abihu behind them, and all Israel following in the rear. Then Nadab said to Abihu, 'Oh that these old men might die, so that you and I should be the leaders of our generation.' But the Holy One, blessed be He, said unto them: 'We shall see who will bury whom.' R. Papa said: Thus men say: Many an old camel is laden with the hides of younger ones.' R. Eleazar said: