Sanhedrin — Daf 4b

אמרת יש אם למקרא

אלא דכ"ע יש אם למקרא ורבי ורבנן בהא קמיפלגי רבי סבר (שמות כב, ח) ירשיעון אלהים אחריני ורבנן סברי ירשיעון דהאיך והאי

ור"י בן רועץ לא פליגי רבנן עליה

ב"ה דתניא (ויקרא ד, כ) וכפר (ויקרא ד, כו) וכפר (ויקרא ד, לא) וכפר מפני הדין

והלא דין הוא נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת כיפר

או כלך לדרך זו נאמר דמים בחוץ ונאמר דמים בפנים מה דמים האמורים בפנים חיסר אחת ממתנות לא עשה ולא כלום אף דמים האמורים בחוץ חיסר אחת ממתנות לא עשה כלום

נראה למי דומה דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים

או כלך לדרך זו דנין חטאת וד' קרנות מחטאת וארבע קרנות ואל יוכיח זה שאין חטאת וד' קרנות

תלמוד לומר וכפר וכפר וכפר מפני הדין כיפר אע"פ שלא נתן אלא שלשה כיפר אף על פי שלא נתן אלא שתים כיפר אע"פ שלא נתן אלא אחת

ור"ש ורבנן בהא פליגי ר"ש סבר סככא לא בעי קרא ורבנן סברי סככא בעי קרא

ור"ע ורבנן בהא פליגי ר"ע סבר (ויקרא כא, יא) נפשות תרתי משמע ורבנן סברי נפשות דעלמא משמע

ודכולי עלמא יש אם למקרא והתניא (שמות יג, טז) לטטפת (דברים ו, ח) לטטפת (דברים יא, יח) לטוטפות הרי כאן ארבע דברי ר' ישמעאל

ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים

אלא לעולם פליגי והני מילי כי פליגי היכא דשני קרא ממסורת אבל האי חלב וחלב דכי הדדי נינהו יש אם למקרא

והרי (שמות כג, יז) יראה יראה דכי הדדי נינהו ופליגי דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה בן תימא הסומא בא' מעיניו פטור מן הראיה שנא' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו

אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא אמר קרא (שמות כג, יט) לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה

תנו רבנן דיני ממונות בשלשה

As to R. Judah b. Ro'ez, the Rabbis do not oppose him. As for the Hillelites, they derive their ruling  from the following: For it has been taught: wekipper  has to be repeated three times [in connection with the sin offering]  to indicate that even one application is adequate, contrary to an analogy which might otherwise be advanced in favour of the need of four applications. But could we not have deduced this by [the following] analogy? The use of blood is mentioned [for application] above the line;  and the use of blood is mentioned [for application] below the line.  Just as in the case of the blood to be applied below the line, one application effects atonement,  so should it be with the blood to be applied above the line. But you may argue this way: Sprinkling is prescribed for sacrifices offered on the outer altar  and also for those offered on the inner altar.  As in the case of those offered on the inner altar, expiation is not effected if one application has been omitted, so should it be with sacrifices offered on the outer altar! Let us, however, see to which it is to be compared. Comparisons may be made between sacrifices offered on [the same] the outer altar, but not between sacrifices offered on the outer and inner altars. But may you not, on the other hand, argue in this way? We can compare sin offerings, the blood of which is applied on the four horns of the altar,  to other sin offerings, the blood of which is applied on the four horns,  but no proof can be deduced from such a sacrifice as is neither a sin offering nor has the blood sprinkled on the four horns of the altar!  Hence on account of this latter analogy, Wekipper has to be repeated three times, to indicate that atonement is effected by means of three sprinklings, or even by means of two, or indeed even by means of one alone. Now as to R. Simeon and the Rabbis, their real point of difference is the following: R. Simeon holds that a cover for a Sukkah needs no textual basis,  while the Rabbis maintain that a special textual basis is necessary for a cover. R. Akiba and the Rabbis again disagree on the following point: According to the former, nafshoth denotes two bodies,  while the Rabbis say that nafshoth is a general term for bodies. But do all, indeed, regard the Mikra as determinant? Has it not been taught: 'letotafoth [frontlets] occurs thrice in the Torah, twice defective and once plene,  four in all, to indicate [that four sections are to be inserted in the phylacteries]. Such is the opinion of R. Ishmael. But R. Akiba maintains that there is no need of that interpretation, for the word totafoth itself implies four, [it being composed of] tot which means two in Katpi  and foth which means two in Afriki?  — Hence, in reality, it is disputable whether Mikra is always determinant in Biblical exegesis, but this is true only of cases where Mikra and Masorah differ in the spelling of a word.  But where-as for example, in the case of the milk — the reading behaleb involves no change in the spelling,  Mikra is determinant. But does not the text, Three times in the year all thy males shall appear [shall be seen] before the Lord, occasion a dispute whether we shall follow the Mikra [yera'eh]29 or read yir'eh  according to Masorah?  For it has been taught: R. Johanan b. Dahabai said on behalf of R. Judah b. Tema: One who is blind in one eye is exempted from visiting the Temple, for we read YR'H  which according to Mikra means he shall be seen and according to Masorah, he shall see. That is to say, as He comes to see the worshipper, so should man come to be seen by Him; as He [the Lord] comes to see [so to speak] with both eyes.  so should he, who comes to be seen by Him, come with both eyes!  Hence, says R. Aha, the son of R. Ika: The scriptural text says. Thou shalt not seethe a kid in its mother's milk. It is seething, as a method of cooking, that the law forbids. Our Rabbis taught: Monetary cases are decided by three;