Sanhedrin — Daf 47b

הרוגי מלכות להרוגי בית דין הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה

תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה ליקברו מיתה וקבורה בעינן

מותיב רב אדא בר אהבה לא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי סלקא דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאבלו

בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן שמע מינה

רב אשי אמר אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו צערא דקברא פורתא הלכך הואיל ואידחו ידחו

אי הכי למה לי עיכול בשר משום דלא אפשר

קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו יאות עבדין קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב (מלכים ב כג, ו) וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים

מה עבודת כוכבים במחובר לא מיתסרא דכתיב (דברים יב, ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם הכא נמי במחובר לא מיתסר

מיתיבי החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית הכא במאי עסקינן בקבר בנין

תא שמע קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין

תא שמע נמצא אתה אומר שלש קברות הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה

קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה

קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין

וקבר הנמצא מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומו שאני מת מצוה דקלא אית ליה

איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר

אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא

מאי טעמא דאביי גמר (במדבר כ, א) שם (דברים כא, ד) שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא

ורבא גמר (דברים יב, ב) שם שם מעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא

ורבא מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה אמר לך

R. Adda b. Ahabah objected: THEY OBSERVED NO MOURNING RITES, BUT GRIEVED FOR HIM FOR GRIEF IS BORNE ONLY IN THE HEART. But should you think that having been [shamefully] buried, he attains forgiveness, they should observe mourning rites! — The decay of the flesh too is necessary.  This also follows from what he [the Tanna] teaches: WHEN THE FLESH WAS COMPLETELY DECOMPOSED, THE BONES WERE GATHERED AND BURIED IN THEIR PROPER PLACE.  This proves it. R. Ashi said: When do the mourning rites commence? From the closing of the grave with the grave stone.  When is atonement effected? After the bodies have experienced a little of the pains of the grave.  Therefore, since they [the mourning rites] have once been suspended,  they remain so. If so, why must the flesh be consumed?  — Because it is impossible [otherwise]. It was the practice of people to take earth from Rab's grave and apply it [as a remedy] on the first day of an attack of fever. When Samuel was told of it,  he said: They do well; it is natural  soil, and natural soil does not become forbidden, for it is written, And he cast the dust thereof  upon the graves of the common people:  thus he compares the graves of the common people to idols. Just as [the use of] idols is not forbidden when they are 'attached,'  for it is written, [Ye shall utterly destroy all the places, wherein the nations] that ye are to dispossess served their gods, upon the high mountains,  their gods which are upon the high mountains [are forbidden for use], but not the mountains which themselves are their gods;  so here too, what is 'attached' [i.e., what belongs to the dead] is not forbidden. An objection is raised: 'If one hews a grave for his [dead] father and then goes and buries him elsewhere, he himself may never he buried therein'?  — The reference here is to a built grave.  Come and hear! 'A fresh grave  may be used. But if an abortion had been laid therein, it is forbidden for use'?  — Here too, the reference is to a built grave. Come and hear! 'Thus we see  that there are three kinds of graves:  A grave that has been found;  a known grave;  and one which injures the public.  A grave that has been found may be cleared;  when cleared, the place thereof is [levitically] clean and permitted for use.  A known grave may not be cleared; if it has been, the spot is unclean and forbidden for use.  A grave which injures the public may be cleared; if it has been, the place thereof is clean but may not be used'?  — Here too, the reference is to a built grave. But may a grave that was found be evacuated? Perhaps a meth-mizwah was buried therein; and a meth-mezwah takes possession of his place of burial!  A meth-mizwah is quite different, since its existence is generally known. It has been stated: If one wove a shroud for a dead person: Abaye rules, it is forbidden;  Raba says, It is permitted. 'Abaye rules, It is forbidden;' [he holds,] designation is a material act.  'Raba says, It is permitted;' designation is not a material act. What is Abaye's reason? — He deduces [identity of law] from the use of 'sham' [there] both here [with reference to the dead] and in connection with the broken-necked heifer.  Just as the broken-necked heifer becomes forbidden through designation,  so this too  becomes prohibited through designation. But Raba makes his deduction from the use of sham both here and in connection with idol-worship.  Just as in idol-worship mere designation imposes no prohibition,  so here too, it does not become forbidden through designation. But why does Raba not make his deduction from the broken-necked heifer? — He answers you: