Sanhedrin — Daf 37b

מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגו' ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:

גמ׳ ת"ר כיצד מאומד אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום

תניא א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יז, ו) על פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת

והאי בר נחש הוא והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו

מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי

אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה דאמר מר מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה:

מאומד וכו': בדיני נפשות הוא דלא אמדינן הא בדיני ממונות אמדינן כמאן כר' אחא דתניא ר' אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו

וליטעמיך עד מפי עד דקתני בדיני נפשות הוא דלא אמרינן הא בדיני ממונות אמרינן והתנן אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז

אלמא אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות הכא נמי אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות:

הוו יודעים כו': אמר רב יהודה בריה דר' חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו

וא"ר יהודה בריה דר' חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר (ישעיהו כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו (במדבר טז, לב) ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה

וא"ר יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת עון מחצה מעיקרא כתיב (בראשית ד, יד) והייתי נע ונד ולבסוף כתיב (בראשית ד, טז) וישב בארץ נוד

אמר רב יהודה גלות מכפרת שלשה דברים שנאמר (כה אמר ה' וגו') היושב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא ונפל אל הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל

ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר (ירמיהו כב, ל) (כה אמר ה') כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב (דברי הימים א ג, יז) ובני יכניה אסיר (בנו) שלתיאל בנו אסיר שעיברתו אמו בבית האסורין שלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי שאין האשה מתעברת מעומד

GEMARA. Our Rabbis taught: What is meant by BASED ON CONJECTURE? — He [the judge] says to them: Perhaps ye saw him running after his fellow into a ruin, ye pursued him, and found him sword in hand with blood dripping from it, whilst the murdered man was writhing [in agony]: If this is what ye saw, ye saw nothing. It has been taught: R. Simeon b. Shatah said: May I never see comfort  if I did not see a man pursuing his fellow into a ruin, and when I ran after him and saw him, sword in hand with blood dripping from it, and the murdered man writhing, I exclaimed to him: Wicked man, who slew this man? It is either you or I!  But what can I do, since thy blood [i.e., life] does not rest in my hands, for it is written in the Torah, At the mouth of two witnesses etc., shall he that is to die be put to death?  May he who knows one's thoughts exact vengeance from him who slew his fellow! It is related that before they moved from the place a serpent came and bit him [the murderer] so that he died. But should this man [have died] through a serpent? Did not R. Joseph say, and so too it was taught in the school of Hezekiah: From the day the Temple was destroyed, although the Sanhedrin was abolished, the four modes of execution were not abolished? They were not abolished, [you say,] but surely they were! — But the law of the four modes of execution was not abolished:  He who is worthy of stoning either falls from the roof,  or is trampled to death by a wild beast; he who merits burning either falls into the fire or is bitten by a serpent;  he who is worthy of decapitation is either delivered to the [gentile] Government  or brigands attack him; he who is worthy of strangulation is either drowned in a river or dies of suffocation?  — I will tell you: that man was guilty of another crime,  for a Master said: One who incurs two death penalties imposed by Beth din is executed by the severer. BASED ON CONJECTURE. Thus, only in capital charges do we disallow conjecture, but permit it in civil suits.  Who [is the authority for this]? — R. Aha. For it has been taught: R. Aha said: If among camels there is a lustful one, and a camel is found killed by its side, it is certain that this one killed it.  Now, on your reasoning,  when he [the Tanna] regards EVIDENCE FROM THE MOUTH OF ANOTHER WITNESS [as invalid]: it is only in capital charges that we do not admit it; whilst we do in monetary cases? But did we not learn: If he [the witness] says: He [the defendant] said to me, 'I owe him [the money],' or, 'So and so told me that he owes him,' his statement is worthless,  unless he states, 'In our presence  he admitted to him that he owed him two hundred zuz!'  This proves that although [such evidence] is inadmissible in monetary cases too, we caution them  only in capital cases. So in the present instance,  though it [sc. conjecture] is inadmissible in civil suits too, we nevertheless admonish them only in capital cases. KNOW THAT etc. Rab Judah the son of R. Hiyya said: This teaches that Cain inflicted upon his brother many blows and wounds, because he knew not whence the soul departs,  until he reached his neck.  Rab Judah the son of R. Hiyya also said: Since the day the earth opened her mouth to receive the blood of Abel, she has never opened it again, for it is written, From the edge of the earth have we heard songs, glory to the righteous:  implying, from the 'edge' of the earth, but not from the mouth of the earth. Hezekiah his brother objected thereto: And the earth opened her mouth!  — He answered: She opened if for evil,  but not for good. Rab Judah the son of R. Hiyya also said: Exile atones for the half of men's sins. Earlier [in the Cain narrative] it is written, And I shall be a fugitive and a wanderer;  but later, And he dwelt in the land of Nod [wandering]. Rab Judah said: Exile makes remission for three things, for it is written, Thus saith the Lord etc. He that abideth in this city shall die by the sword and by the famine and by the pestilence; but he that goeth out and falleth away to the Chaldeans who beseige you he shall live and his life shall be unto him for a prey.  R. Johanan said: Exile atones for everything, for it is written, Thus saith the Lord, write ye this man childless, a man that shall not prosper in his days, for no man of his seed shall prosper sitting upon the throne of David and ruling any more in Judah.  Whereas after he [the king] was exiled, it is written, And the sons of Jechoniah, — the same is Assir — Shealtiel his son etc.  [He was called] Assir,  because his mother conceived him in prison. Shealtiel,  because God did not plant him  in the way that others are planted. We know by tradition that a woman cannot conceive in a standing position.