Sanhedrin — Daf 15a

האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו מ"ט אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשום דמים משום הכי נותן דמיו האי ערכין המטלטלין ערכין של מטלטלין מיבעיא ליה תני ערכין של מטלטלין

רב חסדא אמר אבימי במתפיס מטלטלין לערכין האי ערכין המטלטלין מטלטלין של ערכין מיבעי ליה תני מטלטלין של ערכין

רבי אבהו אמר באומר ערכי עלי בא כהן לגבות ממנו מטלטלין בשלשה קרקעות בעשרה אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא בשלמא לאפוקי מהקדש בעינן שלשה אלא לעיולי להקדש שלשה למה לי

א"ל סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי אפוקי מ"ט דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי:

רבי יהודה אומר כו': א"ל רב פפא לאביי בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב כהן אלא לרבנן כהן למה להו קשיא:

הקרקעות תשעה וכהן: מנהני מילי אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה חד לגופיה הנך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו ט' ישראל ואחד כהן

מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן אימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים קשיא:

ואדם כיוצא בהן: אדם מי קדוש אמר ר' אבהו באומר דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק ועבד אתקש לקרקעות

בעי רבי אבין שער העומד ליגזוז בכמה כגזוז דמי ובשלשה או כמחובר דמי ובעשרה

ת"ש המקדיש את עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו וקיימא לן דבשערו העומד ליגזוז פליגי ש"מ

נימא הני תנאי כהני תנאי דתנן ר"מ אומר יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודים לו כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר' מאיר מחייב וחכ"א כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע

ואמר רבי יוסי בר חנינא בענבים העומדות ליבצר עסקינן מר סבר כבצורות דמיין ומר סבר לאו כבצורות דמיין לא אפילו תימא ר' מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם כל כמה דשבקה להו מיכחש כחשי אבל שערו כל כמה דשבקה להו אשבוחי משבח:

דיני נפשות כו': קא פסיק ותני ל"ש רובע זכר ול"ש רובע נקבה בשלמא רובע נקבה דכתיב (ויקרא כ, טז) והרגת את האשה ואת הבהמה אלא רובע זכר מנא לן

דכתיב (שמות כב, יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב ואפקיה רחמנא בלשון שוכב לאקושי נשכב לשוכב מה שוכב הוא ובהמתו בעשרי' ושלשה אף נשכב הוא ובהמתו בעשרים ושלשה:

שור הנסקל בעשרים ושלשה: שנא' (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור: א"ל אביי לרבא ממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור הוא דאתא

R. Hisda, quoting Abimi [said]: It refers to one who pledges movable objects in payment of his own dedicated value.  But in that case the words VALUATIONS OF MOVABLE OBJECTS should have been written MOVABLE OBJECTS OF ASSESSMENT!  Read: MOVABLE OBJECTS OF ASSESSMENT. R. Abbahu said: This refers to one who declares, 'I dedicate my value;' when the Priest comes to collect it, [on his failure to pay],  movable property is assessed by three; immovable property by ten. R. Aha of Difti said to Rabina: The requirement of three assessors is correct in the case of one having to redeem anything out of the possession of the Sanctuary;  but why need three to bring them into its possession?  — It is common sense, he answered. What is the difference between appropriating a thing to, and expropriating a thing from [the possession of the Sanctuary]? In the case of expropriation, the reason [for three assessors] is the eventuality of error; but the same eventuality exists in the case of appropriation. R. JUDAH SAYS etc. R. Papa said to Abaye: On R. Judah's opinion this is right: for that reason 'Priest' is written. But according to the Rabbis,  [who hold that no priest is required] — what is the purpose of that reference? — The question remained unanswered. LAND VALUATION NEEDS NINE AND A PRIEST. Said Samuel: Whence is this inferred? — [From the] ten Biblical references to 'Priest' in the chapter [relating to valuation],  One is needed for the actual law;  the others are merely exclusions [of non-priests], one following the other. And [according to Talmudic rule,]  exclusion, following exclusion, implies, not limitation, but extension,  and so includes [as valid, a valuation made] even by nine non-priests,  and [only] one priest. R. Huna, the son of R. Nathan, demurred: Why not say that the ten assessors must consist of five priests and five non-priests?  The difficulty remained unsolved. THE VALUATION OF A MAN IS SIMILAR. But is a man an object that can be dedicated?  — The words refer, said R. Abbahu, to the case of one who says; 'I dedicate my value'; as it has been taught 'If one says, I dedicate my value [to the Sanctuary-]', he is assessed exactly as a slave sold in the market; — and a slave is equated to immovable property. R. Abin asked: How many assessors are needed for the valuation of hair that is ready to be shorn? Is it regarded as already shorn, and thus assessed by three,  or as attached to the body, hence by ten?  — Come and hear! If one dedicates his slave, no liability to a trespass-offering is incurred in respect of him.  But R. Simeon b. Gamaliel says: Liability is incurred in respect of his hair. And we know that the point on which they differ is regarding the hair which is ready to be shorn. Infer, therefore, from this [that R. Abin's question is a point of difference among the Rabbis]. Shall we take it that these Tannaim  differ in the same respect as the Tannaim of the following Mishnah? For we learnt: R. Meir says: There are things that notwithstanding their attachment to the soil are considered as movable property.  But the Sages disagree with him. In what case? [If A says to B.] 'I handed over to thee ten vines laden with fruit,' and the latter replies, 'They were only five,' R. Meir imposes [an oath on the defendant],  while the Sages say that an object which is still attached to the soil is subject to the laws of immovable property.  And R. Jose b. Hanina said: The case in question is one of grapes ready to be gathered: according to the one master,  they are considered as gathered; according to the other.  they are not! — No, you might say it is so  even according to R. Meir. Only there, in the case of grapes, which after ripening deteriorate by remaining ungathered, does R. Meir hold that they are considered as gathered: whereas hair, the longer it is left, the better it is. CAPITAL CASES, CASES OF CARNAL CONNEXION WITH BEASTS etc. The law is stated categorically, without any distinction whether the connection is between a beast and a man or a beast and a woman. It is right as regards the [requirement of twenty-three] in the case of a woman, as this follows from the verse, Thou shalt slay the woman and the beast.  But whence is it to be deduced in the case of a man? — It is written, Whosoever lieth with a beast shall surely be put to death.  If this has no bearing on a case where a man is the active participant,  we must refer it to one in which he is the passive offender. And it is expressed in the Divine Law as if the man were the active sinner, for the purpose of equating the passive sinner to him. Just as in the case where the man approaches the beast, both he and the beast are judged by [a court of] twenty-three; so also, where the man is approached by the beast, both he and the beast are judged by twenty-three. THE CASE OF AN OX TO BE STONED IS BY TWENTY-THREE, AS IT IS WRITTEN: THE OX SHALL BE STONED AND ITS OWNER ALSO SHALL BE PUT TO DEATH.  AS THE DEATH OF THE OWNER [IS BY TWENTY-THREE], SO THE DEATH OF THE OX. Abaye said to Raba: Whence do we know that the verse, and its owner also shall be put to death, means to [teach that] the judgment of the ox is to be similar to that of the owner?