Sanhedrin — Daf 104b

א"ל אחד מהם לחבירו גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד ישראל ואחד נכרי אמר להן [שבאי] עם קשה עורף מאין אתם יודעין

אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת מצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד נכרי ואחד ישראל נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין

רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקן על ראשן והביאן לביתן ועשה להן סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם ופטרן [והלכו] לבתיהם לשלום

(איכה א, ב) בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני בלילה על עסקי לילה שנאמר (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא

אמר רבה א"ר יוחנן אותו (היום) ליל ט' באב היה אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות

ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו

(איכה א, ב) ודמעתה על לחיה אמר רבא אמר ר' יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (איכה א, ה) היו צריה לראש אמר רבא אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר (ישעיהו ח, כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים אמר רבא אמר ר' יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף

(איכה א, יב) לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבא אמר ר' יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאילו בסדום כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב (איכה א, יג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו' וכתיב (איכה ד, ו) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום

וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבא אמר ר' יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאילו בסדום כתיב (יחזקאל טז, מט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואילו בירושלים כתיב (איכה ד, י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן

(איכה א, טו) סלה כל אבירי ה' בקרבי כאדם שאומר לחברו נפסלה מטבע זו

(איכה ב, טז) פצו עליך פיהם אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם

(תהלים יד, ד) אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו אמר רבא אמר ר' יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם ה' לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות

מי מנאן אמר רב אשי אנשי כנסת הגדולה מנאום אמר רב יהודה אמר רב בקשו עוד למנות אחד באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה

יצאה בת קול ואמרה להם (משלי כב, כט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה לפני מלכים יתיצב [בל יתיצב] לפני חשוכים ולא השגיח עליה יצאה בת קול ואמרה (איוב לד, לג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'

דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא שנאמר (תהלים ס, ט) לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד (ולי מנשה) זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל

She weepeth, yea, She weepeth, in the night.  Why this double weeping? — Rabbah said in R. Johanan's name: Once for the first Temple, and once for the second. 'In the night' — on account of what happened at night. For it is written, And all the congregation lifted up their voice, and cried, and the people wept that night.  Rabbah observed in R. Johanan's name: It was the night of the ninth of Ab, and the Almighty said to Israel, 'Ye have wept without cause: therefore will I appoint a weeping to you for future generations. Another interpretation of 'in the night': whoever weeps at night, his voice is heard.  Another meaning: whoever weeps at night, the stars and constellations weep with him. Another meaning: whoever weeps at night, he who hears him, weeps [in sympathy]. It happened that the child of a neighbour of R. Gamaliel died, and she was weeping for him at night. R. Gamaliel, on hearing her, wept in sympathy with her, until his eyelashes fell out. On the morrow, his disciples discerned this, and removed her from his neighbourhood. And her tears are on her cheeks.  Rabbah said in R. Johanan's name: As a woman who weeps for the husband of her youth, as it is written, Lament like a virgin girded with sackcloth for the husband of her youth. Her adversaries are the chief.  Rabbah said in R. Johanan's name: Whoever distresses Israel becomes a chief, as it is written,  Nevertheless, there shall be no weariness for her that oppressed her.  In the former time he brought into contempt the land of Zebulun and the land of Naphtali, but in the latter time hath he made it glorious, by way of the sea, beyond Jordan, the circuit of the nations.  Whereupon Rabbah said in R. Johanan's name: Whoever oppresses Israel does not weary. Not to you, all ye that pass by.  Rabbah said in R. Johanan's name: This gives Biblical support to the custom of saying 'not to you'.  'All ye that pass by.' R. Amram said in Rab's name: They have made me as those who transgress the law;  for in the case of Sodom it is written, And the Lord rained upon Sodom [and upon Gomorrah brimstone and fire],  whilst in the case of Jerusalem it is written, From above hath he sent fire into my bones, and it prevaileth against them. For the iniquity of the daughter of my people is greater than the sin of Sodom:  is there then favouritism in the matter?  — Rabbah answered in R. Johanan's name: There was an extra measure [of punishment] in Jerusalem, which Sodom was spared. For in the case of Sodom, it is written, Behold, this was the iniquity of thy sister Sodom, pride, fulness of bread, and abundance of idleness was in her and in her daughters, neither did she strengthen the hand of the poor and the needy.  Whereas in the case of Jerusalem it is written, The hands of the pitiful women have sodden their children. The Lord hath trodden under foot all my mighty men in the midst of me:  as one says to his neighbour, This coin has lost its currency. All thine enemies have opened their mouths against thee.  Rabbah said in R. Johanan's name: Why did he place the pe before the 'ayin?  Because of the Spies who spoke with their mouths what they had not seen with their eyes. They eat my people as they eat bread, and call not upon the Lord.  Rabbah said in R. Johanan's name: Whoever eats the bread of Israel enjoys the taste of bread; whoever does not eat the bread of Israel does not enjoy the taste of bread. They call not upon the Lord. Rab said: This refers to the judges;  Samuel said: To teachers of children. Now, who enumerated them?  — R. Ashi said: The men of the Great Assembly  enumerated them. Rab Judah said in Rab's name: They wished to include another [sc. Solomon], but an apparition of his father's likeness came and prostrated itself [in supplication] before them, which, however, they disregarded. A heavenly fire descended and its flames licked their seats, yet they still disregarded it. Whereupon a Heavenly Voice cried out to them, 'Seest thou a man diligent in his business? he shall stand before kings; he shall not stand before mean men.  He who gave precedence to My house over his, and, moreover, built My house in seven years, but his own in thirteen, he shall stand before kings;  he shall not stand before mean men.'  Yet they paid no attention even to this. Whereupon the Heavenly Voice cried out, 'Should it be according to thy mind? he will recompense it, whether thou refuse, 'or whether thou choose; and not I etc.' The Doreshe Reshumoth  maintained: All of them will enter the world to come, as it is written, Gilead is mine, Manasseh is mine;  Ephraim also is the strength of mine head; Judah is my lawgiver,' Moab is my washpot; over Edom will I cast out my shoe: Philistia, triumph thou because of me.  [Thus:] 'Gilead is mine' this refers to Ahab, who fell at Ramoth-gilead; 'Manasseh' is literally meant;  'Ephraim also is the strength of mine head' — this alludes to Jeroboam, a descendant of Ephraim; 'Judah is my lawgiver' — this refers to Ahitophel,