Rosh Hashanah — Daf 31b

ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כט, ד) ושפלת מארץ תדברי

רבי אלעזר אומר שש גלות שנאמר (ישעיהו כו, ה) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר א"ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנאמר (ישעיהו נב, ב) התנערי מעפר קומי שבי:

מתני׳ אמר ר' יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:

גמ׳ ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיחא עילווה אמר ליה רב אשי לאמימר והא אנן תנן אפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד

א"ל הנ"מ לענין עדות החדש דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל הכא (משלי כב, ז) עבד לוה לאיש מלוה

ת"ר אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזו אחד מתשע תקנות שהתקין ריב"ז שית דהאי פירקא וחדא דפירקא קמא

ואידך דתני' גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר רשב"א כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה

ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית

רב פפא אמר כרם רבעי (דתניא) כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו היא תחומה אילת מן (הצפון) ועקרבת מן (הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח

ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא א"ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות

ותניא כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי וביקש ר' אליעזר להפקירו לעניים

אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי

רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים

ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח

רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי חבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך

ורב פפא מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה מ' שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד מ' שנה לימד

ותניא מ' שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים ותנן משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואסתבר טעמיה

and from Jabneh to Usha,1 and from Usha [back] to Jabneh, and from Jabneh [back] to Usha, and from Usha to Shefar'am,2 and from Shefar'am to Beth She'arim, and from Beth She'arim to Sepphoris, and from Sepphoris to Tiberias;3 and Tiberias is the lowest-lying of them all,4 as it says, And brought down thou shalt speak out of the ground.5 R. Eleazar says: There were six banishments, as it says, For he hath brought down them that dwell on high, the lofty city, laying it low, laying it low even to the ground, bringing it even to the dust.6 Said R. Johanan: And from there they are destined to be redeemed, as it says, Shake thyself from the dust, arise.7 MISHNAH. R. JOSHUA B. KORHA SAID: THIS FURTHER REGULATION DID R. JOHANAN B. ZACCAI MAKE, THAT SHOULD THE HEAD OF THE BETH DIN BE IN SOME OTHER PLACE THE WITNESSES SHOULD STILL PROCEED ONLY TO THE PLACE OF THE ASSEMBLY.8 GEMARA. A certain woman was summoned to appear before Amemar in Nehardea. Meanwhile Amemar went to Mahuza, but she did not follow him. He accordingly wrote out a summons [under the penalty of the ban]9 against her. Said R. Ashi to Amemar: [Is this right] seeing that we have learnt: SHOULD THE HEAD OF THE BETH DIN BE IN SOME OTHER PLACE THE WITNESSES SHOULD STILL PROCEED ONLY TO THE PLACE OF THE ASSEMBLY? — He replied: This refers only to the testimony with regard to the new moon, and [the reason for it is that] if this10 [were to be insisted on], the result might be to put a stumbling block in their way for the future;11 but in this case, the borrower is a servant to the lender. 12 Our Rabbis have taught: ‘The priests are not permitted to ascend the duchan13 in their sandals, and this is one of the nine regulations laid down by Rabban Johanan b. Zaccai’. [What are these nine?] — Six mentioned in this chapter14 and one in the preceding chapter15 and the following one, as it has been taught: ‘One who becomes a proselyte at the present time16 must set aside a quarter17 for a nest of pigeons’.18 Said R. Simeon b. Eleazar: Rabban Johanan took a vote on it and annulled this rule, because it may lead to wrongdoing.19 As to the last,20 there is a difference of opinion between R. Papa and R. Nahman b. Isaac. R. Papa said it was [the regulation] regarding a vine of the fourth year, whereas R. Nahman b. Isaac said it was the one regarding the thread21 of scarlet. ‘R. Papa said it was the regulation regarding the vine of the fourth year’, for we have learnt: [The fruit of] a vine in the fourth year was taken to Jerusalem from any point within a day's journey on all sides.22 The boundary of this area was as follows: Elath on the north, Akrabath on the south,23 Lydda on the west, and Jordan on the east’. [In reference to this] ‘Ulla (or as some say, Rabbah b. ‘Ulla) said in the name of R. Johanan: What was the reason? To decorate the streets of Jerusalem with fruit.24 It has been further taught: ‘R. Eliezer had a vine in its fourth year east of Lydda25 at the side of Kefar Tabi, and R. Eliezer had a mind to declare it free to the poor,26 but his disciples said to him, Rabbi, your colleagues have already taken a vote on it and declared it permitted’.27 Who are his ‘colleagues’? — Rabban Johanan b. Zacca. ‘R. Nahman b. Isaac said it was the tongue of scarlet’, as it has been taught: ‘Originally they used to fasten the thread of scarlet on the door of the [Temple] court on the outside.28 If it turned white the people used to rejoice,29 and if it did not turn white they were sad. They therefore made a rule that it should be fastened to the door of the court on the inside. People, however, still peeped in and saw, and if it turned white they rejoiced and if it did not turn white they were sad. They therefore made a rule that half of it should be fastened to the rock and half between the horns of the goat that was sent [to the wilderness]’. Why did not R. Nahman b. Isaac accept the view of R. Papa? — He could reply: If you assume that it was R. Johanan b. Zaccai [who made the rule about the vine], was he the colleague of R. Eliezer? He was his teacher! [What replies] the other [to this]? — Since they were his disciples [who reported the rule to him], it was not polite of them to say to their teacher, ‘your teacher’. Why did not R. Papa accept the view of R. Nahman b. Isaac? — He could reply: If you assume It was R. Johanan b. Zaccai [who made the rule], was there in the days of R. Johanan b. Zaccai a thread of scarlet [which turned white]? Has it not been taught: ‘R. Johanan b. Zaccai lived altogether a hundred and twenty years. For forty years he was in business, forty years he studied, and forty years he taught’, and it has further been taught: ‘For forty years before the destruction of the Temple the thread of scarlet never turned white but it remained red’.30 Further, the statement of the Mishnah is, ‘After the destruction of the Temple R. Johanan b. Zaccai made a rule’.31 [What says] the other [to this]? — During those forty years that he studied32 his status was that of a disciple sitting before his teacher, and he would offer a suggestion and make good his reasons persecutions, and apparently ceased functioning during the reign of Verus, and re-established in Shefar'am under Marcus Aurelius; v. Horowitz, Palestine, p. 34.] Sanhedrin sank to its lowest level. bringing it, (vi) even to the dust. sura 24a. in the provinces seven days, (iii) that new corn should be forbidden the whole of the sixteenth of Nisan, (iv) that testimony with regard to the new moon should be received the whole day, (v) that witnesses should go only to the place of assembly, (vi) and that the priests should not ascend the duchan in their sandals. [Read with R. Hananel: ‘One, the one (first stated), five in this chapter’.] gcur . and after the destruction of the Temple the Rabbis still insisted on his bringing them in case the Temple should be rebuilt. and the Rabbis interpreted this to mean that it was to be consumed in Jerusalem. If, however, the tree was not in the Jerusalem district, the money value of the fruit could be taken to Jerusalem instead of the fruit itself. twenty-five miles north of Jerusalem, and Elath is identified with (a) Eleutheropolis (Horowitz, Palestine, p. 41) (b) Beth Elonim near Hebron (Klein, D.J. s.v.).]