Pesachim — Daf 59b

(ויקרא יד, כ) והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר

אמר ליה רב שמן בר אבא לרב פפא לדידך דאמרת מעלה ומלינה בראשו של מזבח קיימין ועבדינן מילתא לכהנים דאתו בה לידי תקלה דסברי דיומיה הוא ואתו לאקטורי אמר ליה כהנים זריזין הן

אמר ליה רב אשי לרב כהנא ואמרי לה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא והא כמה דלא מתקטרי אמורין כהנים לא מצו אכלי בשר דתניא יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אמורין תלמוד לומר (ויקרא ז, לא) והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר (ויקרא ז, לא) והיה החזה לאהרן ולבניו

וכמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי דתניא (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין

אמר ליה כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו דתניא יכול נטמאו אמורין או שאבדו לא יהו כהנים זכאין בחזה ושוק תלמוד לומר (ויקרא ז, לא) והיה החזה לאהרן ולבניו מכל מקום

רב כהנא רמי כתיב (שמות כג, יח) לא ילין חלב חגי עד בקר עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין וכתיב (ויקרא ו, ה) והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן

הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשנתותרו

רמי לי' רב ספרא לרב כתיב (שמות לד, כה) לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב (במדבר כח, י) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב

אמר ליה כבר רמייה ניהליה רב אבא בר חייא לר' אבהו ושני ליה הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביום טוב

אמר ליה משום דחלבי שבת קריבין ביום טוב אנן ניקו ונימא ליה דהאי קרא בארבעה עשר שחל להיות בשבת הוא דכתיב אמר ליה שבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשיה:

מתני׳ הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו או לשמו ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו פסול

כיצד לשמו ושלא לשמו לשם פסח ולשם שלמים שלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח:

גמ׳ בעי רב פפא בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות תנן

בעבודה אחת תנן ורבי יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס

דאי ר"מ הא אמר תפוס לשון ראשון

And the priest shall [have] offer[ed] the burnt offering. [implying], that which he has already offered. R. Shaman b. Abba said to R. Papa: According to you who maintain [that] he takes it up and keeps it overnight on the top of the altar, shall we arise and do a thing to the priests whereby they may come to a stumbling-block, for they will think it is of that day. and thus come to burn it? — he priests are most careful, replied he. R. Ashi said to R. Kahana-others state, R. Huna the son of R. Nathan [said] to R. Papa: But as long as the emurim have not been burnt, the priests may not eat the flesh? For it was taught: You might think that the priests should be permitted [to partake] of the breast and the thigh before the burning of the emurim: therefore it is stated, And the priest shall burn the fat upon the altar, and then follows, but the breast shall be Aaron's and his sons’. And as long as the priests have not eaten [it], the owners obtain no atonement, for it was taught: And they shall eat those things wherewith atonement was made: this teaches that the priests eat [it] and the owners obtain atonement! — Said he to him, Since it is impossible, they [the emurim] are treated as though they were defiled or lost. For it was taught: You might think that if the emurim were defiled or lost, the priests have no right to the breast or the thigh, therefore it is stated, ‘But the breast shall be Aaron's and his sons’, in all cases. R. Kahana opposed [two verses]: It is written, neither shall the fat of My feast remain all night until the morning: [thus] it is only ‘until the morning’ that ‘it shall not remain all night,’ but it may be kept for the whole night; but it is written, and he shall burn thereon the fat of the peace-offerings, [implying,] after it complete all the sacrifices? He raised the difficulty; and he himself answered it: That is where they were left over. R. Safra pointed out a contradiction to Raba: It is written, neither shall the sacrifice of the feast of the Passover be left unto the morning: thus it is only ‘unto the morning’ that ‘it shall not be left,’ but it may be kept all night; but it is written, The burnt-offering of the Sabbath [shall be burnt] on its Sabbath, but not the burnt-offering of a weekday on the Sabbath, nor the burnt-offering of a weekday on a Festival? — Said he to him, R. Abba b. Hiyya has already pointed out this contradiction to R. Abbahu, and he answered him, We treat here of the case where the fourteenth falls on the Sabbath, for the fats of the Sabbath may be offered on the Festival. Said he to him, Because the fats of the Sabbath may be offered on the Festival, we are to arise and assume that this verse is written [only] in respect of the fourteenth which falls on the Sabbath? Leave the verse, he answered, for it is compelled to establish its own [particular] case. MISHNAH. IF A MAN SLAUGHTERED THE PASSOVER SACRIFICE FOR ANOTHER PURPOSE, AND HE CAUGHT [THE BLOOD] AND WENT AND SPRINKLED IT FOR ANOTHER PURPOSE; OR FOR ITS OWN PURPOSE AND FOR ANOTHER PURPOSE; OR FOR ANOTHER PURPOSE AND FOR ITS OWN PURPOSE; IT IS DISQUALIFIED. HOW IS ‘FOR ITS OWN PURPOSE AND FOR ANOTHER PURPOSE’ MEANT? IN THE NAME OF THE PASSOVER SACRIFICE [FIRST] AND [THEN] IN THE NAME OF A PEACE-OFFERING. ‘FOR ANOTHER PURPOSE AND FOR ITS OWN PURPOSE’ [MEANS] IN THE NAME OF A PEACE-OFFERING [FIRST] AND [THEN] IN THE NAME OF THE PASSOVER-OFFERING. GEMARA. R. Papa asked: Did we learn [of a dual intention expressed even] in respect to one service, or did we learn [only of a dual intention expressed] at two separate services? Did we learn [of a dual intention expressed even] in respect of one service, this being in accordance with R. Jose, who maintained, A man is responsible for his last words too; for if [it agreed with] R. Meir, surely he said, Seize [i.e., determine the matter by] the first expression; 28