Nedarim — Daf 59a

אמרי מעשר דיגון הוא דקא גרים ליה

מתיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל ושאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין

אמר רבי אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואין בטיל ברוב

והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה ובטלי ברוב דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב הא למאה תעלה אמרי בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי מיתשיל עלה

אי הכי אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר לכהן אלא בישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן עסקינן

[והא] קתני סיפא תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה

אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עליהן משום דרבי נתן דאמר רבי נתן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה תרומה מאי מצוה לאיתשולי עלה

גופא אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה יתיב רבה וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב חסדא מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך היתר שבהן להיכן הלך אמר ליה מי לא תנן דכוותה בצלים שירדו עליהם גשמים וצימחו

Rami b. Hama objected: [If a man says,] 'KONAM BE THESE FRUITS TO ME, 'BE THEY KONAM FOR MY MOUTH, OR 'BE THEY KONAM TO MY MOUTH,' HE IS FORBIDDEN [TO BENEFIT] FROM WHAT IS EXCHANGED FOR THEM OR WHAT GROWS FROM THEM. [IF HE SAYS, 'KONAM] IF I EAT OR TASTE OF THEM,' HE IS PERMITTED [TO BENEFIT] FROM WHAT IS EXCHANGED FOR THEM OR WHAT GROWS OF THEM, [THAT IS] IN A THING OF WHICH THE SEED ITSELF PERISHES; BUT IF THE SEED DOES NOT PERISH, EVEN THAT WHICH GROWS OF THAT WHICH [FIRST] GREW FROM IT IS FORBIDDEN!  — Said R. Abba: Vows  are different: since if he wishes he can demand absolution from tithes, they are as [forbidden] things that may become permitted and [hence] are not nullified by excess.  But with terumah likewise he may, if he wishes, demand absolution from it,  and yet it can be nullified?  For we learnt: If a se'ah  of unclean terumah falls into less than a hundred of hullin it must [all] rot.  [This implies. but if it falls] into a hundred [se'ahs of hullin], it is nullified? — I will tell you: This refers to terumah in the priest's hands, in regard to which he can demand no absolution.  If so, consider the second clause: If it was undefiled, it should [all] be sold to a priest.  But this refers to [terumah in the hands of] an Israelite, who inherited it from his maternal grandfathers a priest.  But the second clause teaches, It must be sold to a priests save for the value of that se'ah?  — But answer thus: As for vows, it is well, since it is meritorious to seek absolution from them on account of R. Nathan's dictum, Viz., He who vows, is as though he built a high place; and he who fulfils it, is as though he burned incense thereon. But what merit is there in seeking absolution from terumah.? The text [above] states: 'R. Johanan said: If a litra of onions was tithed and then planted, the whole of it must be retithed'. Now Rabbah  was sitting and stating this law, whereupon R. Hisda said to him: Who will obey you and R. Johanan your teacher: whither has the permitted portion in them departed? He replied: But did we not learn something similar? Viz., 'Onions [of the sixth year] upon which rain fell, and which grew [in the seventh], —